למה מחקתי לצמיתות את הפייסבוק (ואת אינסטגרם) – מסע לעבר יצירתיות, פרודוקטיביות ופחות FOMO
מלי אלקובי
בעידן הדיגיטלי, חיינו שזורים יותר ויותר עם פלטפורמות הרשתות החברתיות כמו פייסבוק ואינסטגרם, שהופכות לבסיס לתקשורת, שיתוף מידע, צריכת חדשות, פעילות עסקית וגם סתם FUN. עם זאת, ההחלטה להתנתק מהפלטפורמות הללו יכולה לסמן את תחילתו של מסע טרנספורמטיבי לשיפור עצמי, יצירתיות ופרודוקטיביות. ההחלטה שלי לעזוב את פייסבוק לא הייתה אימפולסיבית, אלא שיאו של תהליך שנמשך חודשים, אפילו שנים, במהלכו התבוננתי והפנמתי לעומק את השפעת המדיה הזאת על הצמיחה האישית והמקצועית שלי, כמו גם על הרווחה הכללית שלי (wellbeing).
במהלך החקירה העצמית שמתי לב לכמה תופעות מטרידות שהלכו והציקו לי יותר ויותר: הראשונה, גניבת הזמן, או במילים פשוטות, נכנסתי רק לבדוק איך הגיבו לפוסט שלי ומצאתי את עצמי גוללת את הפיד 40 דקות… השניה, קושי להימנע ממולטיטסקינג, גם במהלך עבודה עם דד-ליין שדורש ריכוז גבוה, מצאתי את דעתי מוסחת שוב ושוב על ידי הרשתות, ושלישית, חוויה כללית של השוואתיות יתר ביני לבין אנשים בתעשייה. תחושה שאם אני לא אהיה מספיק חדשנית ופעילה אשאר מאחור, או לחלופין שמה שאני משתפת כבר לא מספיק מעניין ומרגש. חשוב לציין שאני מאוד מודעת לכל התופעות, סיבותיהן, ולאלגרותים של הרשתות שאחראי על זה, ולמרות זאת הן הצליחו להשפיע עלי באופן שלילי.
את ההתחלה של הסוף, ניתן לייחס למיקוד האחרון שלי בפיתוח תוכן חדש להרצאות וסדנאות. אימצתי גישה חדשה ללמידה ויצירתיות, שכללה הליכות ארוכות, לעתים קרובות לים, תוך כדי התעמקות בפודקאסטים העוסקים בחקר המוח. השגרה הזו הושלמה על ידי צלילה עמוקה למוזיקה בפורמט האזנה מודרכת ופוקוס במטרה לייצר חדשנות עבור הלקוחות שלי ועבור עצמי. במהלך העבודה והפיתוח התוודעתי למושג הומיאוסטזיס (נקודת איזון) וספציפית בהקשר שלו לדופמין. הדופמין, להזכיר, הוא נוירוטרנסמיטור, שליח כימי שבו נוירונים משתמשים כדי לתקשר זה עם זה הממלא תפקיד מכריע בתפקודים רבים, כולל מוטיבציה, תגמול, תנועה ויסות מצב הרוח ועוד. הומאוסטזיס של דופמין, בהתאמה, מתייחס לאיזון או לשיווי המשקל של רמות הדופמין במוח – שמירה על רמות אלו בטווח שאינו גבוה מדי ולא נמוך מדי, החיוני עבור תפקודים מוחיים תקינים. חוסר איזון ברמות הדופמין עלול להוביל למצבים נוירולוגיים ופסיכיאטרים שונים. לדוגמה, רמות גבוהות מדי של דופמין קשורות לסכיזופרניה, ורמות נמוכות קשורות למחלת פרקינסון ודיכאון. גורמים שונים כגון אורח חיים שכולל צריכה מוגברת ומהירה של מנות דופמין ברשתות, יכולים להשפיע על הומאוסטזיס של דופמין, ושמירה על איזון זה חיונית לבריאות נפשית ונוירולוגית.
