הסוד של פיקאסו - גניבה שהולידה מהפיכה
שלומית אורן
נדמה כאילו סיפור השוד של התכשיטים מהלובר לפני כחודשיים לקוח מתוך הסדרה Lupin בהיותו מקצועני ואקסטרווגנטי בו זמנית, ובמיוחד באופן בו הוא ממשיך להביך את המשטרה הצרפתית.
בעולם האמנות הדיון נסוב באופן טבעי לסיפור השוד המפורסם ביותר בהיסטוריה של הלובר, הרי הוא גניבת ציור המונה ליזה של לאונרדו דה וינצ'י ב-1911. במשך שנתיים חיפשה המשטרה אחר הגנב, עד שלבסוף הוא הסגיר את עצמו. במהלך השנתיים האלה הציור התפרסם בכל העולם, והטענה היום היא שהמונה ליזה הפכה לאייקון כל כך חשוב וידוע, לא בגלל איכויותיה אלא בזכות הפרסום שקנה לה אותו סיפור סוד פנטסטי.
Mona Lisa, Louvre, By Resul Muslu
כשחפרתי יותר לעומק נתקלתי בסיפור הרבה פחות מוכר ולא פחות מרתק: הסיפור המסתעף, הבלשי כמעט, שמחבר בין פיקאסו, אפולינר, שני פסלים איבריים עתיקים שנגנבו מן הלובר — ורגע מכונן בתולדות האמנות המודרנית. זהו פרק שמרבים להזכיר בהערת שוליים, אך מעטים מתעמקים במשמעותו העמוקה על לידתו של
קוביזם ועל מפגש נדיר בין פשע, השראה ופריז התוססת של ראשית המאה העשרים.
