google-site-verification: googlef123004bcea29bff.html
 

האם רמברנדט באמת היה "משלנו"? הזהות היהודית של הגאון ההולנדי
על ידי אושי דרמן

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

"אפילו אם רמברנדט לא היה יהודי יש למנותו כיהודי של כבוד בשל רגישותו ואהבתו הרבה ליהודים", כתב המשורר הלאומי, חיים נחמן ביאליק בשנת 1932 בהקדמה לספר שחיבר הצייר היהודי לאוניד פסטרנק, על יצירתו של רמברנדט. בהמשך ציין ביאליק כי "גאון ציירים זה השיג באורח פלא את הנשמה העברית ובא עד חקר תכונתה, כאשר לא השיגה שום צייר מן הגויים".

ביאליק לא היה המעריץ היחיד של הצייר ההולנדי הדגול. רמברנדט הוא כנראה האמן המוזכר ביותר בספרות העברית. שמו משובץ ברבים מסיפורי עגנון, דמותו שימשה השראה לרב קוק, המשורר ש. שלום חיבר אודותיו שירים ומקאמות, ואפילו אפרים קישון הגדול השתמש בדמותו במחזה הסאטירי "תוציא את השטקר, המים רותחים", סאטירה ארסית נגד האמנות המודרנית, שם הוצג רמברנדט כאמן המופת האולטימטיבי, בניגוד לציירים-מתחזים-ננסים אחרים שפעלו במאה ה-20.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


דיוקן עצמי של רמברנדט, 1640 (הגלריה הלאומית, לונדון, ויקימדיה)

מהו היסוד היהודי ביצירתו של רמברנדט, שהפך אותו לדמות מופת עבור גיבורי התרבות העברית? מדוע דווקא הוא זכה להיות מונצח ולקבל רחוב על שמו ברובע האמנים היהודים בתל אביב, ולא דה-וינצ'י, שמצא את עצמו מוגלה לרחוב צדדי ליד תיאטרון הקאמרי, או הגאון האיטלקי מיכלאנג'לו שהוצא אל מחוץ לגבולות העיר העברית הראשונה וחנה ביפו?

כאומה מושפלת שחיה בגלות בתודעה תמידית של מחסור בהיבריס, היהודים נהגו לאמץ לחיקם גאונים, שלאו דווקא חלקו די-אן-איי משותף עם בני העם הנבחר. אבל הסיפור של רמברנדט בכל זאת חריג, עד כדי כך שרבים האמינו שהצייר ההולנדי היה בעצם יהודי. יום הולדתו ה-414 של רמברנדט הרמנזון ואן ריין (כן, רמברנדט היה שמו הפרטי)  שחל השבוע, הוא הזדמנות לברר את סוגיית הזיקה בינו לבין היהודים.

אם המאה ה-16 הייתה המאה של הספרדים, והמאה ה-18 של הצרפתים, המאה ה-17 הייתה ללא ספק המאה של ההולנדים. תור הזהב של הולנד נולד כתוצאה מתמהיל יוצא דופן של שגשוג כלכלי שהתגלם בייסוד "חברת הודו המזרחית ההולנדית", התאגיד הרב-לאומי הראשון בהיסטוריה שכבש את העולם החדש, התפתחות מעמד בינוני אמיד של סוחרים ובעלי מקצועות חופשיים, וזרימה של מהגרים מארצות השפלה הספרדיות (בלגיה ולוקסמבורג של ימינו) שנשאו עמם את הרוח החופשית הפרוטסטנטית, והפכו את אמסטרדם למרכז עולמי ליברלי ותוסס.


"הכלה היהודייה", 1662-1666, המוזיאון הלאומי של הולנד, אמסטרדם, ויקימדיה

המאה ה-17 הייתה גם שעתם היפה של יהודי אמסטרדם. אלו נדדו לארץ האורנג' בעקבות גירושם מספרד ופורטוגל באלפים וברבבות, אחרי שנים רבות בהן סבלו מדו-קוטביות זהותית חריפה. בבית היו יהודים וברחוב קתולים.

באמסטרדם גילו היהודים מחדש את יהדותם, והגילוי המסעיר הוביל להתפרצות וולקנית של יצירה וחדשנות. בתי דפוס עבריים צצו כפטריות אחרי הגשם, בתי כנסת ומוסדות תורניים נוסדו, וכל זאת במקביל לצמיחתה של שכבה בורגנית יהודית, שהצליחה לטפח חיים אינטלקטואליים בזכות שגשוגה הכלכלי. אישים כמו המדינאי ומייסד הדפוס העברי הראשון, מנשה בן ישראל, הדרשן המחונן יצחק אבוהב, הכופר הגדול והגאון ברוך שפינוזה, והרופא המפורסם אפרים בואנו – הם רק חלק מהשמות היהודים המוכרים שהתגוררו במאה ה-17 ב"ירושלים החדשה", כפי שכונתה אמסטרדם באותם ימים.

והנה הפלא ופלא – כל האישים המוזכרים לעיל, למעט שפינוזה, היו חברים קרובים של אחד, רמברנדט שמו. בן ישראל, אבוהב ובואנו אף זכו שהשכן הגאון יצייר את דיוקנם (הציור של אפרים בואנו, הרופא האישי של רמברנדט, נחשב לאחת מיצירות המופת של הצייר ההולנדי).

 

להמשך הכתבה

אושי דרמן.jpg
בית התפוצות.png
Rembrandt_Harmensz._van_Rijn_-_Het_Joods
Self-portrait_at_34_by_Rembrandt_rectang