החקלאות שהביאה את הרפרפת, הלביבה והפלאפל
ד"ר יונת אשחר
מחקר חדש מציע שהמעבר לחקלאות ולמזון רך יותר שינה את צורת הלסת שלנו, והכניס ללשונותינו את הפ' והב' הרפות
סִגרו את הפה שלכם, כך שהשיניים העליונות נוגעות בתחתיות, ובחנו אותן: האם הן יושבות בדיוק זו מעל זו? אצל רובנו, זה לא המצב: השיניים העליונות בולטות מעט מעבר לתחתונות, תופעה שנקראת אובר-בייט (overbite), או בעברית מנשך פתוח. במחקר חדש מציעים מדענים שהאובר-בייט שלנו נובע מהמעבר לאוכל רך יותר, שהתרחש כשהפכנו לחקלאים. השינוי בהרגלי האכילה לא רק שינה את ההופעה החיצונית שלנו, אלא גם את אופן הדיבור שלנו, והוסיף לשפה שלנו את העיצורים פ' ו-ב' רפות (v ו-f). עדויות לכך הם מביאים ממחקרים ארכיאולוגיים, הדמיות של הפקת צלילים ומחקרים על שפות ברחבי העולם.
נגיסות ואובר-בייט
אובר-בייט, כמו גם אובר-ג'ט – מצב שבו השיניים העליונות גם נוטות החוצה ביחס ללסת עצמה – הן תופעות נפוצות מאוד אצל ילדים. לרוב הן מצטמצמות עם הגיל, בעקבות לחץ על עצמות הלסת ושחיקה של השיניים בזמן אכילה, אך אובר-בייט קטן יותר נשאר אצל רבים. בחינה של גולגלות מתקופת האבן המוקדמת והתיכונה, לפני שבני האדם החלו לעסוק בחקלאות, מראה ששיני המבוגרים שחיו אז נסגרו זו על זו ללא אובר-בייט. רק באלפי השנים האחרונות, כשאבותינו נטשו את אורח החיים של ציידים-לקטים ועברו להתקיים על מוצרי החקלאות, אנחנו מתחילים לראות את צורת השיניים האופיינית לנו כיום.
החוקרים טוענים שהיה זה המזון שאנחנו אוכלים ששינה את צורת הלסת שלנו. בעוד ציידים-לקטים ניזונים מצמחי בר ומבשר, שעברו רק עיבוד מינימלי, החקלאים ניזונים גם מחלב, דגנים ומוצריהם המעובדים, כמו גבינות ולחם. אלו הם מאכלים רכים יותר, שמפעילים פחות לחץ על הלסת והשיניים, ולכן גורמים לשינוי מופחת באובר-בייט שיש לנו מילדות.
