למה אמנים לא חותמים?
שלומית אורן-אוצרת, כותבת ועורכת סיורי אמנות, בעלת הבלוג SO-ART www.so-art.net
אחת השאלות שאנשים חוזרים ושואלים אותי בסיורים ובמפגשים נסובה סביב סוגיית החתימה על יצירות אמנות. נתקבעה בעיניהם תפיסה שיצירת אמנות חייבת להיות חתומה על ידי האמן, כמעין סימן לערכה. על כן, הם מופתעים לגלות שברבות מיצירות האמנות העכשוויות לא ניתן למצוא חתימה, והדבר מעלה בהם תהיות.
בעקבות כך החלטתי לצלול אל נושא החתימות, בתקווה שייקח אותי רחוק ככל האפשר מחדשות היום.
מה בחתימה?
למרות התפיסה שהתקבעה, הרי שאמנים לא חתמו על יצירותיהם מאז ומעולם. למעשה בתקופת יוון ורומי זהות האמנים היתה לרוב לא ידועה. גם מי שהצליח להתבלט ולקנות לעצמו שם, כמו הפסל היווני קלאסי פידיאס, לא עשה זאת באמצעות חתימת שמו על עבודותיו. שמו השתמר בכתובים כאשר הוא וגם אחרים תיארו את פסליו ותכנוניו בפרטי פרטים ועל כן ניתן לזהות את יציר כפיו עד היום. באותה תקופה היו אלה דווקא אמני הקרמיקה, שיצרו כדים מצויירים, שחתמו את שמם על הכדים, על מנת לבדל את עצמם מאחרים, כחלק מהיות השוק הזה תחרותי במיוחד. מובן שהכדים של האמנים הידועים יותר נמכרו במחיר גבוה יותר.
בימי הביניים יצירות אמנות היו פעמים רבות תוצר של פעילות משותפת של סדנת אמנים או גילדה. נושאי הציור היו כמעט תמיד דתיים ועל כן פיאור הקדושים והכנסייה הם אלו שהיו במוקד. זהות האמנים שיצרו את העבודות נתפסה כמעט כלא רלוונטית. אם כבר, השתמר שמו של הנדבן שהזמין את העבודה.
הרנסנס, בו התפתחה תפיסה הומניסטית כוללת ששמה את האדם במרכז ונתנה משקל גדול לאינדיבידואל, ובמיוחד לאינדיבידואל הכשרוני, היווה קרקע פוריה להתפתחות הפרקטיקה של אמנים לחתום על יצירותיהם. מי שנחשב כיום לחלוץ אמני הרנסנס, ג'וטו די בונדונה, חתם על כמה מיצירותיו, ביניהן טריפטיך סטפנסקי הנודע, שנמצא באוסף הותיקן. אחריו נהגו האמנים לחתום על יצירותיהם, וכך אנו מכירים את חתימותיהם של מיכלאנג'לו ושל ליאונרדו דה וינצ'י ואחרים.
לסיורי אמנות קרובים
https://www.so-art.net/arttours
