תל”ג, תמ”ג או אל”ג - ובמילים אחרות, מה זה מדד האושר הלאומי?
מאת: אושיק פלר


 
 











מכירים את המשחק “המלך החליט”? ברור שכן. אם כך, והפעם באמת, לא כמשחק, בממלכה רחוקה וקטנה בדרום מזרח אסיה המלך החליט שאצלו במדינה ימדדו פיתוח והתקדמות בצורה שונה מהמקובל בעולם. לא עוד תל”ג (תוצר לאומי גולמי), ולא עוד תמ”ג (תוצר מקומי גולמי). אימרו מעתה אל”ג – אושר לאומי גולמי. 

מדינה שמודדת אושר? מה זה אומר?
כלכלנים, פוליטיקאים, אנשי עסקים, עיתונאים (ובעצם מי לא?), מאוד אוהבים פרמטרים כמותיים שמאפשרים למדוד ולהשוות בין מדינות, מספרים שמאפשרים בקלות מידית לבדוק – מי יותר ומי פחות....





























האומדנים המקובלים להערכת חוסן של מדינות מבוססים על נוסחאות מתמטיות הלוקחות בחשבון מונחים כלכליים כמו ערך סחורות, ערך שירותים, צריכה פרטית, צריכה ציבורית  ועוד. כל אלו נמדדים במונחים של כסף. כאמור, המלך בבהוטאן החליט שכסף זה לא הכל, אפשר וצריך למדוד אחרת.
בהוטאן היא מדינה קטנה השוכנת בין הרי ההימלאיה, מוקפת בענקיות כמו הודו וסין, מונה פחות ממיליון תושבים ונחשבת לאחת המדינות העניות ביותר בעולם. באמצע שנות ה-80 החל המלך הרביעי של בהוטאן  לדבר על כך שהמדדים הכלכליים המקובלים שגויים כיוון שהם חלקיים ולא כוללים פרמטרים נוספים שחשובים מאוד במדידת רמת פיתוח של מדינות.




























כחלק מהתפיסה הזאת פותח בבהוטאן מדד הנקרא מדד האושר הלאומי, GNHGross National Happiness. הרעיון היה כל כך מהפכני שהעיתון הכלכלי הנחשב בלונדון, הפייננשל טיימס, הקדיש לכך כתבה ראשית בגיליון סוף השבוע שלו. המדד נשען על ארבעה עמודי תווך כאשר ההתפתחות הכלכלית היא רק אחד מהם, ובנוסף לה כולל המדד גם נושאים של שימור הסביבה, שימור תרבות ומסורת ומשילות. אבני היסוד האלו מתחלקים ל 9 ממדי ליבה, כדוגמת חינוך, בריאות, איכות חיים, אך גם איכות חיים, קהילתיות ושימוש בזמן.

























אחת לשלוש שנים נבחר מדגם סטטיסטי של משפחות מהאוכלוסייה בבהוטאן הממלא שאלונים ארוכים ומפורטים. ממלא השאלון יכול להיות כל אחד מבני המשפחה שנבחר באופן רנדומלי. הנתונים שנאספים מנותחים ומעובדים על ידי יחידה ממשלתית הממונה על כך, והתוצאות משמשות כמידע  תומך לקבלת החלטות ברמה הלאומית, ובסיס לרפורמות, יוזמות ותיעדוף בהקצאת תקציבים.
השאלונים אותם ממלאים האזרחים ארוכים (אפשר אפילו לומר מייגעים), כארבעים עמודים המכילים מאות שאלות כמו: רמת שביעות רצון כללית, משמעות בחיים,  רמת סטרס, חסמים בצריכת שירותי בריאות בממשלה, חוות דעת על תפקוד הממשלה בתחומים השונים, נגישות למידע, מידת שיתופיות בקהילה, רמת השחיתות במדינה, שביעות רצון מערוצי המדיה השונים, תפיסת השחיתות במדינה ועוד ועוד .



















התפיסה העומדת מאחורי המודל הזה מבוססת על חשיבה בודהיסטית ועל שאיפה לאיזון והרמוניה בין ארגומנטים שונים בניגוד לחשיבה בחברות נוצריות ששמה פוקוס על האינדיבידואל בלבד. חזונו של המלך היה לייצר מדיניות שתשאף מצד אחד, לא לגרום נזק לאף אחד, ומצד שני, אף תנסה להיטיב עם כולם. הכוונה היא לדאוג לאושר הקולקטיבי של האזרחים, לפעמים על חשבון האושר הפרטי של היחיד או של קבוצה מצומצמת בעלת אינטרסים, כל זאת בהתבסס על כך שגידול ושינוי כשלעצמם אינם בהכרח טובים, אלא שהם צריכים לעמוד, קודם כל, בשני הקריטריונים האלו.





























האוזן המערבית השומעת על המודל מגיבה בספקנות במקרה הטוב, ובביטול במקרה הפחות טוב, ומיד מבקשת דוגמאות להחלטות שנעשו בהתבסס על מדד האושר. האזרחים בבהוטאן מעריצים את המלך שלהם שדואג להם, גאים במדד האושר שהגה עבורם ומזדרזים להצביע על מספר דוגמאות: בהוטאן החליטה שלא להצטרף לארגון הסחר העולמי. זוהי החלטה תמוהה לאור היוקרה הכרוכה בכך למדינה קטנה כבהוטאן. הממשלה הבוטנזית סברה שחלק מההחלטות שייכפו עליה כחלק מהארגון עלולות לפגוע ביכולתה לקבוע מדיניות אוטונומית הכוללת התחשבות בשיקולי קיימות ושימור סביבה. רוצים דוגמא נוספת? הממשלה בבהוטאן החליטה להגביל את מספר המכוניות שמותר לייבא למדינה מחו”ל כדי לצמצם נזקי זיהום אוויר. ואכן, מספר המכוניות החשמליות במדינה מפתיע מאוד ביחס לרמת ההתפתחות הכלכלית שלה. והנה עוד דוגמא, הפעם ברמה המקומית. בסקרים שנערכו בשנת 2013 עלו קשיים רבים הקשורים לתקשורת. במדינה עם תשתית כבישים די עלובה, מיעוט טלפונים ותקשורת אינטרנטית חלקית בלבד, קושי מהסוג הזה הוא אך הגיוני. כתוצאה מהסקר החליטה הממשלה לבנות 240 ‘מרכזי תקשורת’ בכפרים ובשכונות. בכל מרכז תקשורת כזה אפשר לשלוח פקס, לצלם, לגלוש באינטרנט ואף לבצע פעולות מנהליות און ליין מול הרשות המקומית והממשלה. לא זו אף זו, המלך בעצמו ביקש מאזרחים הבקיאים ברזי התקשורת המתקדמת ללמד את האחרים כיצד לעשות שימוש בציוד שהועמד לרשותם באותם מרכזים ולהרגיל אותם להשתמש במחשב.




























מלך בהוטאן איננו המנהיג המודרני הראשון שזיהה את המגבלות של המודל הכלכלי למדידה של קידום. בשנות ה-60 דיבר רוברט קנדי במונחים דומים ואמר: “כשמודדים את אמריקה לפי התל”ג הוא לא לוקח בחשבון את הבריאות של ילדנו, את מידת השוויון בחינוך שלהם או את השמחה שלהם בזמן שהם משחקים. הוא לא מתייחס ליופי של השירה שלנו או החוזק של הנישואים שלנו, את מידת האינטליגנציה בדיונים הציבוריים או את מידת היושרה של עובדי הציבור שלנו. הוא לא מודד את החולשה או האומץ, לא את החוכמה ולא את הלמידה שלנו וגם לא את המסירות למדינה. בקיצור, הוא לא מודד כלום ממה שהופך את החיים לבעלי ערך”.
 
במרכז המחקר של ‘מדד האושר הלאומי בבהוטאן’ יודעים לספר לי שעד רמה מסוימת של תל”ג נמצאה קורלציה בינו לבין אל”ג – כלומר, ככל שהתל”ג עולה, גם האל”ג עולה. אנשים זקוקים קודם כל לצרכים בסיסיים כמו מזון, מגורים ופרנסה לפני שמדברים איתם על אושר. אולם מעבר לרמה מסוימת של תל”ג, האושר הלאומי נשאר ברמה קבועה, ויותר מכך, ככל שהתל”ג עולה לרמות גבוהות, האושר הלאומי הגולמי אפילו יורד. במדינות עם רמות גבוהות של תל”ג  מספר המתאבדים גדול יותר, יש שימוש רב יותר בתרופות פסיכיאטריות ועוד. 
 
מדינות רבות כמו בריטניה, ברזיל ונוספות שולחות נציגים לבהוטאן הקטנטנה ומבקשות ללמוד ממנה את המודל כדי לנסות וליישם אותו אצלן בבית. יש מדינות, כמו גרמניה, שכבר כעת מפעילות אותו בחלקים מסוימים או בקהילות מסוימות במדינה. קצרה היריעה מלפרוס את שלל הפרטים הכרוכים במודל מדד האושר וביישומו, ומן ההגינות לומר שיש המצביעים גם על חסרונות מסוימים, אך מי שמאזין היטב לרחשים העולים בשנים האחרונות מהשיח הציבורי-חברתי בישראל, כמו גם במדינות רבות בעולם, שומע ומבין שהאזרחים במדינות אלו מבקשים לקחת בחשבון פרמטרים נוספים שהם לא רק כלכליים המשפיעים על רמת החיים שלהם ואיכותם.
 
 
 
אושיק פלר - לשעבר מנהלת בכירה, כיום פעילה חברתית, דירקטורית ודוקטורנטית למגדר באוניברסיטת ת״א. מרצה על תרבויות ברחבי העולם.