הכלכלה החדשה, תיירות קולינרית ופוליטיקה של נפגעים

אודי גולגשמידט














 
כותרות ענק בעיתונות מבשרות על עלייה דרמאטית בהיקפי התיירות. הנוסע השלושה מליון[1] יגיע בקרוב לארץ,  ובזכות הקדמתו אולי נזכה לראות אפילו את הארבעה מליון השנה. במקביל, המלונות שהציגו מספרי שיא חדשים ברווחיותם בוכים על התחרות הבלתי הוגנת מדירות מרוהטות המוצעות במחירים זולים מדי לטעמם דרך אתרי הכלכלה החדשה. אז למה המלונות יקרים? למה דירות להשכרה מתמלאות בהשכרות קצרות במקום זוגות צעירים? לה אתר כמו בוקינגס[2] או הוטלס[3] משווק חדרים מרוהטים בדירות או דירות מרוהטות לשכירות יומית? ולמה אתרי חוכמת ההמונים מדרגים שירותים אלו? התשובות פשוטות ונלמדות כבר בספרי המבוא לכלכלה – תחרות! כוחות השוק! היצע וביקוש ... הבסיס להבנת ההתנהלות הכלכלית. המחירים של מלונות בישראל שערורייתיים. מלון טוב במיקום טוב, גובה עבור החדרים הגרועים ביותר, אלו הממוקמים עם חלון לכיוון המכבסה או מגרש החנייה – אלפי שקלים ללילה. צימר במבנה רעוע עם אמבטיה המחוברת למנוע אוויר "ג'קוזי" במחיר 700 שח' ללילה וחדר מסוג דלוקס במלון איכותי כמו המלך דוד בסדר גודל של 3000שח' ללילה, לפני מע"מ ומחוץ לתאריכי הקיץ והשיא. במחירים כאלו ברור כי אדם היוצא לחופשה בחו"ל מבין כי יוכל לחיות טוב מאד אם ישכיר באותה התקופה את דירתו הצנועה תמורת 400-500 שח' ללילה (מחיר שיאפשר לו שהות במלון פשוט במרכז עיר אירופאית ממוצעת). 400 שח ללילה מתקבצות ל-12,000 שח' לחודש, כמעט פי שלוש ממחיר השכרת דירה לטווח ארוך. השכירו דירה, רהטו אותה, כמה צילומים עם פוטושופ, צרו לעצמכם אתר קטן באייר-בי-אנד-בי[4] או מי מדומיו ובמחיר שעתיים עבודה ביום של איסוף כביסה, החלפת מצעים, ניקיון קליל ומענה למיילים – הסתדרתם כלכלית. נכון, על פי חוק תהיו חייבים לשלם מס על הכנסתכם מהשכרת דירה, אך המדובר במס שולי של 10% בלבד כל עוד נמנעתם מלתפעל 10 דירות (זהו פסק הדין של ביה"מש העליון בנושא). מניסיוני הזעום בתחום ומבדיקת הנושא טרם העלאת כתבה זו לאוויר – אלפי אנשים, או לייתר דיוק כארבעים אלף אנשים כבר חשבו על רעיון זה לפני – בארץ. ברור שהמלונאים מפחדים. כמות החדרים המוגבלת מאשרת ספסרות במחירי החדרים. כשהמלאי מוגבל המחיר מרקיע שחקים. מחיר שירותי התיירות בישראל גורם לאובדן עבודה שמקרינה על כל ייתר העוסקים בענף – ממורי דרך, נהגי תחבורה פרטית וציבורית, מסעדנים ומלצרים, טבחים ובקרי ביקורת גבולות – תעשיית ענק הסובבת את התיירים. האינטרס שלנו כאנשי תעשיית התיירות היא לעודד גידול במספר המבקרים, ובהעדר גידול התואם את פוטנציאל התיירות – יבורכו העוסקים בכלכלה החדשה – ויבורכו משכירי החדרים.
  
במקביל, זה הזמן לקרוא לממשלה לדחוף את ענף התיירות לפיתוח מואץ של מלונות עממיים, וכמו מחיר למשתכן – בתמורה לקרקע ורישיונות בנייה מואצים – יוקצו קרקעות אלו למי שיתחייב למחירי חדרים שפויים. ידיד סיפר לי בדיחה כשהתחלנו את הדיון על מחירי חדרי האירוח בישראל שאת סופה אין צורך לצטט "מדוע הכלב מלקלק לעצמו את ..." – כי הוא יכול. אותו דבר חל על מחירי שירותי ההלנה בישראל. המלונות הנבנים בשנים האחרונות אינם גדולים מספיק, ובנייתם אינה מדביקה את קצב הגידול בתיירות. עשרות הבניינים במרכזי הערים שהוסבו למלונות בוטיק אינם מספקים באמת נפח אירוח נדרש. מחירי המלונות גבוהים מאד וכאשר ברומא, לונדון או פריז חיפוש אינטרנטי לחודש הבא יציע מגוון חדרים במלונות תיירות (3 כוכבים ומעלה במיקום שאינו עולה על 3קמ ממרכז העיר) במחירים של עד 60$ לחדר ללילה – בתל אביב או בירושלים אין כל סיכוי למחיר זה או אפילו כפול ממנו. כן, אנחנו גם יקרים בתחומים אחרים המיועדים הן לתייר והן לתושבי המדינה מה שהופך את ישראל ליעד השישי הכי יקר בעולם ואת תל אביב דירגו במקום ה- 11 ברשימת הערים היקרות בעולם.



להמשך הכתבה