ראיון זוגי עם עדי ארד ושלומי גולדברג על המופע: ״ יידישסטייל״.
מאת : גלית דימנשטיין
 

שבתות אצל סבתא צפורה היו מתנות קטנות שחולקו לי במתינות מרגיזה כמעט, טיפין טיפין .
סבתא צפורה התגוררה בתל אביב במה שמכונה היום ״ הלב התל אביבי״ 
בקורי השבת שלי בביתה הנח, היו מסע בזמן עבור תל אביבית שכמותי
מסע לעבר רחוק ואירופאי, קריר בחוץ וחם ומהביל מבפנים
בשישי בערב, שעה שהבית היה ממורק ורחוץ ותבשילי השבת הדיפו ניחוחות נעימים ומגרים בחללו, נכנסנו שתינו חבוקות למיטה הנוחה שלה בעלת הסדינים הצחורים והמעומלנים היטב
ומתכסות היינו בשמיכות הפוך הנעימות ביותר שידעתי מאז
קראנו בצוותא את עיתוני הגרמנית שלה יחד עם ״ שער למתחיל״ - שממנו שאבה תרבות ושפה ״ צבריים״ . סבתא תרגמה באזני משפטים מגרמנית לעברית ואני עזרתי לה עם העברית
השיבושים שלה בעיברית היו כמנגינה באוזני ושפת הגרמנית הגבוהה שלה ( "הוך דויטש")
נשמעה לי כיצירה קלאסית רחוקה.
סבתא ציפורה האמינה שאשה חייבת מקצוע ,( כבר אז כנראה טופחה אצלי הפמיניסטיות)
אבל חייבת אף יותר לטפח לימודי שפות נוספות.
אולי מלחמת העולם השנייה היא זו שנטעה בה את הלך המחשבה הזו, כאוסטרית שאיבדה חלק גדול ממשפחתה וממשפחת בעלה אהרן (סבי ז״ל שלא זכיתי להכירו).
בבקרי השבתות היינו מטיילות שלובות זרועות ( אנגז׳ה) בגן יעקב הסמוך עם חברותיה האופנתיות, מתיישבות על אחד הספסלים בגינה המוצלת וסופגות תרבות ושמש
ומקנחות בדואט שירים במנגינות גרמניות - יידישאיות- ישראליות
סבתא האהובה נפטרה לפני שנים רבות, רבות מידי אך נמצאת וכמעט נוכחת בחיינו
צלילים, שפה, ריחות, חגים, תמונות, מאכלים, הו מאכלים .. הקציצות המופלאות שלה, הקיגל השרוף בדפנות הסיר המתובל בציפורן וזרוע צימוקים רותחים, עוגת האגוזים (הנוס טורט) המפורסמת שלה והבלתי ניתנת לשחזור מחזירים אותי לאותם רגעים מופלאים וטובים ולתקופת ילדות נשכחת ותמימה, כל כך תמימה ולנשים חזקות וחכמות מלאות בסטייל, אהבה ונשמה!!.
מה רבה הייתה אם כך שמחתי שעה שגיליתי את: ״ יידישסטייל״ מופע חדש, פרי יצירה של עדי ארד ושלומי גולדברג המוגש לקהל בעברית ע״י הצמד המרגש הזה
לשלומי, כמו לעדי קילומטרז׳ נדיר באמנות הבמה
שלומי מנחה תכניות טלוויזיה בנושאים יהודיים (״ הבית היהודי״, ״ שאלת רב״)
בוגר להקת הרבנות הצבאית, מביים ומגיש סרטים תיעודיים אשר שיחק בתיאטרון ״ היידיש פיל".
עדי, אשר דרכה המקצועית רצופה פסיפסים של משחק תיאטרון (הבימה) ושירה (״ איש חסיד היה״, ״ כי בנו בחרת״, ״שירת המלאכים״- )ועובדת בימים אלו על  הוצאת דיסק מקורי ומבטיח שלה,
היא גם החזנית הראשונה שלקחה את החזנות שהייתה עד אז מעוזם הבלתי מעורער של הגברים למקום נשי, יצירתי ונועז וסללה דרך אמיצה לנשים חזניות בעקבותיה.
אנחנו נפגשים לראיון זוגי מספר שעות לפני הופעה נוספת שלהם, בבית קפה נעים וקטן ברעננה.
שניהם נכנסים בחיוכים ואנרגיות משמחות, נינוחים ורעבים מדפדפים בתפריט ובוחרים מנות לחלוקה משותפת. 
נדמה שהם מכירים האחד את השני כה טוב ואינם צרכים להרבות במילים.
הכבוד והסובלנות ששוררים בין השניים ובעיקר הפתיחות וכמויות הפרגון והזנחת האגו שכה נדירה בקרב שחקנים ואנשי במה ראויים להערצה ממש
השיחה קולחת לה וכראוי לאנשים היפראקטיביים שלא אובחנו אך בטוחים שסובלים מהפרעות קשב וריכוז כמונו, יוצאת מכלל שליטה

אני מנסה למרכז את השיחה בעודנו מחכים למנות ומבליחה שאלה ראשונה:
גלית: ״ כמה ״סטייל ״יש ביידיש״?
עדי: ביידיש יש המון סטייל,
לא רק סטייל יש בשפה הזו, יש בה גם ״עדנה״ לכל מה שמכונה ״ תרבות היידיש״.
זהו מושג שכולל בתוכו- שפה, הווי, בדיחות, חום ואהבה, ציניות, טעמים וריחות
כל התרבות הזו נהייתה טרנדית בשנים האחרונות ובכלל לדעתי את ה״סטייל״ האדם מביא איתו
כל המטרה שלנו במופע זה בעצם קבוצה של אנשים שכל המהות שלהם אומרת :״ סטייל״.
״שהפך לתבלין הייחודי שלנו״.
גלית- יידיש מצטיירת לרבים מאיתנו כשפה מאד לא צעירה  ,
מעניין הדבר בעיני ששני אנשים צעירים חוברים יחדיו ומרימים מופע שכולו שיר הלל לשפה.
עדי:  בשנים האחרונות היידיש נהייתה אופנתית מאד, אנחנו לא המצאנו את העניין
ישנן הפקות שלמות של מוסיקה יידישיסטית ואפילו קמו להקות רוק בשפה.
שלומי: תרבות היידיש קיימת מעל מאה שנה
כל האמנים הגדולים נגעו ביידיש בקרירה שלהם,:
פול אנקה, ברברה סטריסנד, ניל סדקה, הביטלס, 
לצד כוכבי היידיש המוכרים כמו האחיות ברי, מייק בורשטיין , חוה אלברשטיין וגדולי החזנים
 עדי: זהו הניצוץ ממנו התפתחה התרבות האשכנזית היהודית
גלית: כיצד נוצר שיתוף הפעולה ביניכם?
שלומי:"הכרנו כבר דרך צוות ההקמה של רדיו קול חי ונפגשנו גם בפרויקטים גדולים של מוסיקה.
הורי ניצולי שואה ואני התחייבתי להנציח את זכר השואה ואת שפת היידיש בכלי התקשורת למען הדורות הבאים וכשחשבתי להעלות מופע הנוצר בתוכו את תרבות היידיש, מיד חשבתי על עדי, אין היום בעולם המוסיקה והתאטרון זמרת יידישסטית טובה ממנה ויצא לי לשמוע אותה בשירה ובחזנות והרגשתי שהשילוב של שנינו יביא את המופע להצלחה גדולה, כפי שאכן קרה"
ולאחרונה גם אומצנו ע״י תיאטרון הבימה לקיים שם את הופעותינו." מוסיפה עדי.
גלית: במופע שלכם הבחנתי בתופעה מעניינת של משפחות לדורותיהן המגיעות יחד מכל קשת המגזרים, דבר שאינו מובן מאליו בימים אלו של הדרת נשים
שלומי:"דווקא היום שיש מקומות ששירת נשים לא מתקבלת ,הרגשתי שיש מקום לשילוב שכזה, זמר וזמרת דתיים ששרים יחד הוא דבר שלא קיים בתרבות הדתית." 
עדי: "יש ביקוש גדול לז׳אנר הזה בקרב כל המגזרים ובקהל שלנו יש המון צעירים וצעירות שמגיעים מהיכרותם אותנו
גלית: באיזה שלב החלטתם על צרוף הנגנים?
עדי:"יש לי חברה בשם אורית דוקלר שהיא מוסיקאית מדהימה שמלווה אותי בחזנות ובמוסיקה יהודית ומעבר לכך היא נשמה מדהימה".
בחזרה הראשונה שעשינו, אורית הבינה שיש פה קסם בינינו
ואנחנו הבנו שיש לנו את זה. "
ואז הוספנו את עידית דביר- נגנית כלי הקשה שהכרתי מהבימה והוספנו את ליאור קמינצקי ואורית אורבך, כולם נגנים וירטואוזים צעירים
שלומי: "נדבך נוסף ומשמעותי למופע הוא אביעד פיקרש שאחראי לקטעי המולטימדיה הנדירים". 
גלית: איך מתבצע תהליך קבלת ההחלטות בנושא רפרטואר השירים והנושאים מהיצע עשיר כל כך ?
עדי: "מאד קל לנו להחליט יחד,  אחרי הכל אנחנו שני שועלי במות מנוסים, כך שהחלטיות ופשרנות כבר חלק מהעניין
אנחנו מאד סומכים אחד על השניה
ששלומי הציע לי לעשות איתו מופע, הוא אמר לי :״, ספרי לי סיפורים עליך, מה מרגש אותך? באיזו נקודה את צוחקת? איפה את בוכה
אני בקשתי שיגיד לי איפה זה נוגע בו.
שלומי:" אנחנו עושים חושבים אחרי כל הופעה." 
עדי: "לשלומי יש יכולות שכנוע מעולות ממש ,
בלי שאת מרגישה הוא משכנע אותך
ובכלל לקחתי החלטה שאני עובדת רק עם אנשים שאני אוהבת! , כדי להיות מפוקס על הבמה חייבים סביבה תומכת".
 
האולם הגדול בו התבצע המופע היה מלא עד אפס מקום
עדי ושלומי עולים לבמה, מנוסים ונינוחים.
אוהבים את הקהל שלהם שמחבק אותם בחזרה
משלימים אחד את השניה,
תומכים ומפרגנים לאורך כל המופע
 
באולם הנאה לא היו מסכימים עם דבריו של בן גוריון על היידיש כ״ שפה זרה וצורמת ״.
פה מצטרפים פה אחד לשירה סוחפת ואדירה שנעה בין שחוק ומחיאות כפיים סוערות,(בצ'יריבים צ׳יריבום המעולה), לבין מחיאת דמעה סוררת ,( בזיידה המצמרר של שלומי).
הצמד הכובש הזה מצליח ללא ספק להתעלות מעל האמונה הרווחת, כי היידיש הינה שפה המתדברת מעצמה וברוח זו בדיחות ושירים מיידיש מאבדים מעוצמתם וקסמם שעה שמנסים לתרגמם.
 
ובסיום המופע וההדרן ומחיאות הכפיים החזקות
בצאתינו החוצה לאויר הקר יכולתי להשבע ששמעתי את סבתא צפורה האהובה מפזמת את ״ אויפן פירפעטשיק / חדר קטן", אז עניתי לה חרש ב"קמץ א' אה.."
 
 וסבתא צפורה הייתה אומרת : ״ גליתנקה, את נראית קצת חיוורת, בואי תעלי לקציצה ״.
 
יידישסטיל- תאטרון הבימה- 03-6295555
וברחבי הארץ.