טיול בשוויץ – סנט מוריץ וסביבתה
סנט מוריץ – אתר הסקי המהודר של שוויץ

כתב וצילם: גילי חסקין
 









 


כתבה מקוצרת וערוכה אחרת, פורסמה במגזין האלקטרוני של "מסע אחר". ראו: האתר הנוצץ של שוויץ

שוויץ עשירה באתרי סקי נוצצים. רובם משמשים גם כאתרי טיול בעונת הקיץ. ניטשת תחרות עזה בין חובבי צרמאט לחובבי גשטאט למי יאה הכתר של "מלכת העיירות", אך אין עוררין שסנט מוריץ הוא המפורסם מכולם. אולי משום שהוא מושך אליו את החוג הנוצץ, אולי בשל מיקומו הנוח, סמוך לגבול איטליה ואולי בשל הטיולים הרבים שאפשר וכדאי לערוך בסביבתו.

ביקרתי בסנט מוריץ פעמיים. לפני שנים, הגעתי לכאן בכביש המרהיב העולה מאגם קומו שבאיטליה ובמאי האחרון, הגעתי לאתר הנופש הזה כאורח של לשכת התיירות השוויצרית, ברכבת היוצאת מצרמאט.




קטע הרכבת מצרמאט מערבה נפתח לשימוש בשנת 1891, לאחר שנתיים וחצי של סלילה. מסילת הברזל אפשרה לקהילות הכפריות המנומנמות, מקור פרנסה חדש, תיירות, ששינה את פני הכלכלה וגם את הגיאוגרפיה של האזור. כך למשל, העיירה בריג (Brig) נוסדה ב-1250 ושימשה כתחנה להחלפת סחורות בין שווייץ, צרפת ולומברדיה שבאיטליה. בעיירה בולט ארמון Stockalper, שהתפרסם בארקדה המקיפה את חצרותיו ובשלוש כיפות הבצל שלו. הרכבת חוצה תאי שטח רבים ומגוונים: שדות קרח, אגמים גבוהים, יערות, קניון ענק, עד לעיירה צ'ור (Chur), שהיא הנקודה הנמוכה ביותר (טופוגרפית) בציר הרכבת, בגובה של 585 מ' בלבד. צ'ור יושבת במפגש בין נתיבי מסחר החוצים את האלפים. היא נחשבת לעיירה העתיקה ביותר בשוויץ ותולדות ההתיישבות שלה מתחילים לפני כ-5000 שנה. מצ'ור ממשיכים בקטע מוריק להפליא, שהאחו הרענן מנוקד באלפי פרחים צהובים ומעת לעת, נראים בשולי הדרך מבצרים קטנים. בתוסיס ((Thusis מתחיל קטע נסיעה מפורסם, שנקרא Albula Line , שהוכרז על ידי אונסק"ו, כאתר מורשת עולמית. הדרך עוברת על פני נקיקים עמוקים שהמים חרצו בהרים במשך עידני עידנים. אחת הסיבות להחלטה של אונסק"ו, היא הגשר המפורסם עליו עוברת הרכבת טרם הגעתה לפילסור (Fillsur). שם, יורדים מהרכבת הנוסעים לדאבוס (1540 מ') ואילו הייתר ממשיכים, בקטע נסיעה מרהיב לסנט מוריץ.



לסנט מוריץ חזות מודרנית, קוסמופוליטית, מאכזבת מעט. 5000 תושבים. 13000 מיטות בבתי מלון. 39 מלונות. חצי מהתיירים מתאכסנים בדירות. בעיירה, הנחשבת לזוהרת ביותר באלפים השוויצרים, חמישה בתי מלון בעלי חמישה כוכבים. הידועים שבהם הוא פאלאס, שנחשב למעוזם של חברי חוג הסילון. כל מי שבא לאתר הנוצץ הזה כדי לראות ולהיראות; מפורסם לא פחות, אך סולידי הרבה יותר הוא מלון Kulm, ששמורה לו זכות ראשונים ומלון Carlton, שנבנה ב-1914 עבור משפחת המלוכה הרוסית, אבל בני רומאנוב האומללים לא זכו להתארח בו, משום שנרצחו קודם לכן. סנט מוריץ נבנה ב-1130 על שרידי יישוב קלטי – רומאי. הרבה קודם לכן, התיישבו באזור הרטים, שבט ממוצא אטרוסקי ובשנת 58 לספירה, היה האזור לפרובינציה רומאית. בשנת 260 לספירה הותקף האזור, כמו מרבית שטחיה של שווייץ, על ידי שבטים גרמנים מצפון, והרטים מכל מערב שוויץ, נמלטו להרים. במאה השישית נכבש האזור, כמו ייתר חלקי שוויץ על ידי הפרנקים. בסוף המאה השמינית צורף האזור לאימפריה הרומית הקדושה של קרל הגדול וב-843 חולק בין נכדיו. במאה ה-10 עברו כאן הסרצנים, כך כונו גלי הפלישה של הערבים. כמה מהם נשארו כאן. זכר התקופה נשאר בשמות משפחה כמו "Saratz" מ"סרצנים" – או בשמות מקומות: "פונטרצינה" (Pontresina), היינו, "גשר סרצין" ובדוגמאות של סורגים על חלונות הבתים שלאורך הבקעה.

עד 1863 תיירים הגיעו לסנט מוריץ, לחופשת קיץ בלבד; בעיקר אנגלים. עד שבדרוט, (Badrutt), חלוץ תיירות החורף, פתח ב-1856 את מלון Kulm לתיירות חורף (עדיין מתפקד כמלון מפואר, בדרגה של חמישה כוכבים). אולם אנשים נרתעו מלהגיע לכאן בעונה זו של השנה. הוא פנה לתיירים אנגלים שהכיר והציע להם הצעה שאי אפשר לסרב לה: לנסות. אם לא יאהבו, ישלם להם את הנסיעה מלונדון וחזרה. אם יאהבו, יוכלו להישאר חינם במלונו. הם הגיעו בחג המולד ושהו עד הפסחא. והחלו בסקי וגלישת במזחלות. המקומיים התפלאו לראות את השעשוע החדש והתחילו בספורט חורף גם הם. ב-2014 יחגגו בסנט מוריץ  150 שנה לספורט החורף. בסנט מוריץ גם הונחו פסי רכבת ההרים הראשונה 1893. בדרוט הביא אור חשמלי לשווייץ ב-1878. בית המלון שלו היה הראשון שהפעיל נורות חשמל בשוויץ. במרכז העיירה מגדל כנסיה נטוי, שפרנסי העיר מתגאים על כך שנטייתו גדולה מזו של מגדל הפעמונים בפיזה. לידו פסל של מזחלת ומנורת חשמל. קספר (Caspar), בנו של בדרוט, פתח את מלון Palace ב-1896. המלון שייך למשפחה עד היום והוא המפואר ביותר בסנט מוריץ, לשם באים לראות ולהיראות. (רק אחר כך החלו לפתח את אתרי הסקי בצרמאט ובדאבוס).

הגעתי לכאן בחודש מאי. בתקופת "בין הזמנים". העיירה "מתה" בתקופה זו של השנה. בקיץ הכול פורח ובחורף הומה אדם.




מומלץ במיוחד: קפה Hauser, שייך למלון בשם זה, נמצא ב-Via Traunter Plazza 7. במקום עוגות משובחות (אופיינית למקום היא עוגת האגוזים). אפשר להצטייד בכריכים לנסיעת הרכבת. המלצה מיוחדת על מלון Schweizererhof[1].  למלון חמש קומות ולו חדרים יפהפיים, הצופים אל האגם, לובי יפהפה ומסעדה משובחת.

חיש קל יצאתי אל האגם. ממול, הרכבל הגבוה ביותר בסנט מוריץ, מטפס לפסגת הר Corvatsch, בגובה של 3303 מ'. הרכבל סגור לשיפוצים… בעונה יש אפשרויות רבות לטיולי רכבל. מי שלן במלון שני לילות מקבל כרטיס עליה בחינם. חיסכון משמעותי.

מקוו המים פניתי לכיוון מלון Valdhauz, שבבאר שלו מגישים 2500 סוגים שונים של ויסקי, דבר שמציין אותו בספר השיאים של "גינס". הקפת האגם אורכת כשעה של הליכה נעימה. במאי האביב טרם הגיע לסנט מוריץ השוכנת באלפים בגובה של 1800 מ'. עצי האשוחית ירוקים, כדרכם של מחטניים, אך עצי האשור ((Larch עוד לא התחילו ללבלב. עד אמצע אפריל האגם היה קפוא ובחורף, נוהגים לקיים על הקרח מרוצי סוסים ותחרויות מרכבות.

במסעדות מגישים ארוחות משובחות ומעודנות. בשוויץ כמו בשוויץ.

בסנט מוריץ מרכז ספא. במקום מים מינרליים מוגזים מעט, בעלי איכות מפורסמת. אנשים החלו לבוא לכאן בין הייתר, בשל  האמונה כי המים מצעירים את השותה מהם. סוזי, מדריכה בת המקום, טענה שכל לגימה הצעירה אותה במספר שנים. למבטי התמהה השיבה שהיא כבר בת מאתיים ורק בזכות מי העלומים הללו היא נראית צעירה בהרבה. המעיינות האיכותיים פורסמו ב-1535 על ידי הרופא Paracelsus. האפיפיור לאו ה-10 העניק מחילה טוטאלית למי ששתה מהם; דבר שגרם לרבים להגיע לכך. עד היום 56% מהתושבים הם קתולים. מקורם באיטליה.

בבקעה שלמרגלות סנט מוריץ מדברים רומאנשית. זה המקום היחידי בעולם בו מדברים בשפה זו. זוהי גם השפה הרשמית בבתי הספר. רק בשנה הרביעית ללימודים הם לומדים גם גרמנית. למעט מלויה (Meloja), שם מדברים איטלקית וסנט מוריץ, בה מלמדים גרמנית, ה"בון טון" הוא רומאנשית. עד 1900 דיברו רומאנש גם בסנט מוריץ, אבל נוכח גלי התיירים שהלכו וגאו, לא רצו תושבי העיירה לדבר ב"שפת האיכרים" ושנת 1900 עברו לגרמנית. כיום חוזרים בהדרגה ללמד רומאנש.

במהלך המאה העשרים הוכרזו ארבע משפות המדינה כשפותיה הרשמיות. אחת מהן, רומאנש, משמשת שפה רשמית רק בשווייץ וככל הנראה, רק בשווייץ קיימות קהילות הדוברות אותה. כאשר לא ניתן או לא נוח להשתמש בכל השפות לכתיבת שם המדינה, משמשת השפה הלטינית כברירת מחדל ובה נקראת המדינה: "הקונפדרציה ההלווטית" (Confœderatio Helvetica). שם זה וראשי התיבות שלו (CH) משמשים למטרות שונות, כגון סימול שם המדינה וסיומת האינטרנט שלה. (בולים ומטבעות של שווייץ נושאים את השם Helvetia).

מי שסנט מוריץ נוצצת ואולי מעט מנוכרת עבורו, כפי שחשתי גם אני, מומלץ לבחור כמקום לינה את Samedan, הסמוכה, שלבתיה אופי אלפיני עתיק ואווירתה אינטימית להפליא. לא הרחק ממנה נמצא נמל התעופה הגבוה ביותר באירופה (1800 מ').

נסיעה קצרה לאורך עמק Engadin, (מילולית: "הגן של נהר אין"),  הנפתח למרגלות האלפים הרטיים, סמוך לסנט מוריץ ונמשך לכיוון צפון-מזרח, עד לאינסברוק שבאוסטריה ולבסוף נשפך לדנובה.



אזור האגמים של אנגדין נחשב לאחד האזורים היפים בשווייץ. מאתר הסקי Muottas Muragal, בגובה של 2465 מ', נשקפת תצפית נפלאה על אגמי הבקעה. במקום בית מלון רומנטי להפליא.

יצאנו לסיור ברכב. הגעה לאגם Champfe’r, אחריו אגם Silvaplana, שאורכו 3 ק"מ ושם הרבה גולשי מים ורוח. בין שני האגמים נמצא כפר קטן בשם Surlej ולפניו בית טירה Crap Sass, שייך למשפחת מובמפיק. משם המשכנו לאגם Sils הגדול יותר (5 ק"מ). מראה יפהפה עם איונים קטנים. שם שכן הפילוסוף פרידריך ניטשה בשנים 1881-1888 בחופשות הקיץ שלו. כאן כתב את "כה אמר זאראטוסטרא". המקום הפך למוזיאון ניטשה. בבית פרטי בשם Villa Laret, שכנה אנה פרנק, בחופשה משפחתית, כשהיתה בת שמונה שנים.

על גבעה ממול בנוי מלון, שמיקומו מאפשר נוף סביב סביב. שם שכנו אנשים מפורסמים כמו הסופר הגרמני תומס מאן, המשורר הבוהמייני ריינה מריה ריקלה Rainer Maria Rilke)), הרמן הסה ואחרים. מכפר קטן לגדת האגם, בשם Plaun da Lej. אפשר לטפס כשעה לכפר של רועים, המאוכלס בקיץ ושמו Grevas Alvas, שם הוסרט הסרט "היידי בת ההרים". ממול, כפר יפה המאוכלס אף הוא רק בקיץ ושמו אוזולה (Isola). המשך אל מעבר מלויה (Maloja), בגובה של 1800 מ'. משם המעבר לאיטליה, כעבור שעתיים מגיעים לאגם קומו Como)) האיטלקי, בגובה של 200 מ'.

חזרה לסנט מוריץ, נסענו לכיוון Pontresina (עיירת נופש חשובה), במקביל למסלולה של הרכבת -Benina express, עד לאתר הסקי דיאבוליצהDiavolezza) ), היינו "שמי  השטן", הפועל  מאמצע אוקטובר עד סוף מאי ואחר כך נפתח לתיירות קיץ. כבר בדרך צופים בקרחון הענק תחנת הרכבת העליונה, נמצאת בגובה של 3000 מ', זו נקודת יציאה לרכס  ברנינה ((Bernina. במקום, בנוסף לקפיטריה, יש שם מלון, הנקרא Diavolezza ודורמיטורי, המשמשים את הרוצים לטפס (רק בליווי מדריך-הרים), לאחת הפסגות שבסביבה. הטיפוס הפופולארי ביותר הוא להר בלוויסטה (Bellavista), המיתמר לגובה של 3922 מ'. מומלץ לשהות במלון, גם למי שאינו מתכנן לטפס. בימים יפים ניתן לשבת במרפסת ולשתות בירה מול ההרים ובימים סגריריים אפשר לשבת בפנים, לשתות שוקו חם ולהתבונן בדרמה הלבנה שבחוץ. על המרפסת ג'קוזי תחת כיפת השמים ממש[2].  מה יכול להיות יותר מפנק מאשר רביצה בזרמי המים החמים, להתמכר לעיסוי של שרירי הגב, להתבונן בכתר ההרים המושלגים ולשתות יין חם?

המראה עוצר נשימה. ממול שורה ארוכה של פסגות מושלגות ומשוננות, מהן גולשות לשונות קרח. למרגלותינו ממש, מתפתל קרחון (Morteratsch), בתוך עמק קרחוני שנסלל על ידו, בתקופות קדומות בהן היה גדול עשרת מונים. נחשול הקרח מחורץ לרוחבו ושולי מורנה אפורים מצדיו.

משם המשכנו לכפר Zuoz, שנחשב ליפה ולשמור ביותר בבקעה. המקום, מיושב ברציפות מאז שנת 840 ובמשך שנים שימש כמרכז פוליטי של בקעת אנגנדין העליונה. הבתים המסורתיים ציוריים מאד. חזיתות רבות מצוירות או מעוטרות בשיטת הסגרפיטו (Sagraffito), שהיא גירוד השכבה העליונה של הטייח וחשיפת שכבה בצבע אחר מתחתיה.



אחד הטיולים המפורסמים היוצאים מסנט מוריץ הוא רכבת "ברנינה אקספרס" (Bernina Express), החוצה את האלפים בדרך לאיטליה. זו נסיעה מאד אטרקטיבית, דרך רכסי האלפים המושלגים, לשפלת לומברדיה האיטלקית. הרכבת חוצה את מעבר ההרים Bernina Hospiz, בגובה של 2253 מ', סמוך ל-Lago Bianco (האגם הלבן), צופה אל קרחון Morteratsch , משקיפה ממעל על קניון Schyn, דרך בקעת Poschiavo, ומסתיימת ב-Tirano , בגובה של 441 מ', עיר בעלת טעם ים תיכוני, עם דקלים ועצים סובטרופיים. זו רכבת מאד איטית המסילה הונחה ב-1906-1920,  חוצה 196 גשרים, ביניהם  גשר בגובה של 65 מ'  ועוברת ב-55 מנהרות. נסיעת הרכבת אורכת שעתיים וחצי. הדרך ברכב אורכת שעה. מסלול הרכבת הוכרז כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו 2008.

כעבור מספר ימים הגיעה העת להיפרד. סוזי לוותה אותי לתחנה וקוננה על מזג האוויר. הבטחתי לשוב. נסיעה עד לתוסיס, בדיוק באותו נתיב בו נסעתי אמש. משם המשכתי באוטובוס, בדרך שהיתה אמורה להציע נופים מופלאים, אבל הכול היה שרוי בערפל כבד. היה ברור לי שאנו עולים. רק מקולו המתאמץ של המנוע, עד למעבר ההרים סאן ברנרדינו (San Bernandino) , שם עברנו למחוז טיצ'ינו (Tichino), המחוז האיטלקי של שווייץ[3]. ככול שירדנו הנוף התבהר, גלשנו לתוך עמק קרחוני נהדר, ששוליו היו מיוערים בצפיפות.




www.gilihaskin.com