קו התפר המקראי 


ד"ר יובל גדות

גדר ההפרדה ההולכת ונבנית לאורך קו התפר שבין ההר במזרח למישור החוף והשרון במערב, מעוררת רגשות עזים בקרב כל תושבי הארץ. אולי צריך לראות בה ביטוי פיזי וגאוגרפי לחיץ פוליטי ותרבותי הקיים בין תושבי ההר הערבים לתושבי המישור היהודים. הגדר הגבוהה מצהירה בצורה חדה את האמרה הכל כך שגורה "הם שם ואנחנו כאן". במבט לאחור על ההיסטוריה הארוכה של ארץ ישראל, מתברר שקו התפר הגאוגרפי – מקום המפגש בין ההר למישור – שימש פעמים רבות גם קו תפר תרבותי, שבו נפגשו עמים ותרבויות. אך האם תמיד היה זה מפגש אלים שהצריך בניית גדר גבוהה, או שמא היו גם מגעים מסוג שונה שיצרו סחר והשפעה הדדיים ואולי גם מיזוג?

על המפגש שהיה בין ה"ישראלים הקדומים" מצד אחד, לבין ה"פלשתים" מהעבר השני ניתן ללמוד הן בעזרת ספרי המקרא, שבהם מתוארים בעיקר מפגשים אלימים בין שני העמים, והן בעזרת מחקר ארכאולוגי, שבו נחשפת תרבותם החומרית. משני עברי קו התפר הגאוגרפי נמצאים אתרים רבים שאותם ניתן לשייך לאחת משתי התרבויות. דוגמה טובה היא האתרים תל לכיש ותל צפית, אשר שכנו במרחק זריקת אבן זה מזה. בלכיש הייתה עיר מחוז גדולה של ממלכת יהודה, ותל צפית הוא מקום מושבה של גת הפלשתית. דוגמה נוספת היא שני אתרים שביניהם מפרידים פחות משלושה ק"מ, אך הם שוכנים משני עברי החיץ התרבותי: אפק במערב (גן לאומי אפק-אנטיפטריס כיום) לעומת עיזבת צרטה (ראש העין כיום) בגבעות ממזרח. בשני האתרים הללו נערכו חפירות מקיפות כבר לפני שני עשורים, והם מספקים הזדמנות נדירה להציץ לעבר המפגש שהיה או לא היה בין הפלשתים תושבי אפק במישור החוף לבין הישראלים תושבי עיזבת צרטה בהר. הממצא הארכאולוגי האילם משני האתרים מקים לתחייה את קו התפר המקראי. 

למקרא, בעיקר לספרים שופטים ושמואל א', תפיסה מאוד ברורה כיצד נראו יחסי הגומלין בין הפלשתים לבין שבטי ישראל: מאבק בלתי פוסק על האדמה. זהו גם ההקשר שבו נזכרת אפק לראשונה - מקום כינוסו של הצבא הפלשתי קודם למאבק נגד שבטי ישראל.
"ויצא ישראל לקראת פלשתים למלחמה ויחנו על האבן העזר ופלשתים חנו באפק" (שמואל א' ד', א)
לפי ספר שמואל היה זה קרב הרה גורל. כשגבר הלחץ הפלשתי, הוחלט להעביר את ארון הברית, סמל דתי ופוליטי רב ערך, שניצב בשילה, אל שדה המערכה. התוצאות עבור שבטי ישראל היו עגומות:
"וילחמו פלשתים וינגף ישראל וינסו איש לאהליו ותהי המכה גדולה מאד ויפל מישראל שלושים אלף רגלי; וארון הברית נלקח..." (שמואל א' ד', י'-י"א).

להמשך הכתבה