קולות: עוני חדש בישראל

מאת פרופ' עמיה ליבליך
















המונח 'עושר חדש', או נובורישיות, מוכר וידוע. הכוונה היא לאנשים שלא זכו בעושרם ממשפחת המקור שלהם, אלא הגיעו אליו לאחרונה, בדור זה, בכוחות עצמם. מוזר שהמושג המקביל 'עוני חדש' לא זכה לחשיפה דומה, אף על פי שחשיבותו החברתית היא לדעתי גדולה בהרבה. הכוונה היא לגברים ונשים עובדים, שגדלו במשפחות מבוססות, זכו ללמוד ולרכוש השכלה ומקצוע, אך בכל זאת מתקשים לפרנס את עצמם ואת משפחותיהם, והם נוספים כל שנה למניין העניים בחברה. דמיינו לעצמכם שלולית המופיעה מעל בור ביוב עמוק, ובכל יום היא גדלה ומתפשטת – עד שתטופל מהשורש. אנשים הולכים סביב השלולית ומנסים לשכוח את קיומה. והשלולית עצמה, אילו הייתה לה תודעה, מתביישת בריחה הרע ובעצם קיומה.

העני החדש אינו נראה חיצונית כאדם חסר כול. יש לו קורת גג, ולעיתים מכונית, ולפעמים הוא מסתיר את הקשיים שלו אפילו מפניו עצמו. עני חדש הוא למשל מאיר (שם בדוי), מסעדן בן 37 שהעסק שהקים פשט את הרגל ואומר:  "אם פעם דיברנו על עניים שהיו ברחובות ולא היה להם מה לאכול, היום מדברים על עניים שיש להם בתים, ומקרר ומכונת כביסה, אבל הכול הולך להתפרק בגלל החברה והתנאים שאנחנו חיים בהם. על פניו יכול להיראות שאנשים שמחזיקים בית, ויש להם ציוד בסיסי, הם מבוססים. אבל בפועל הם עניים". עניה חדשה אחרת היא אורלי, עובדת סוציאלית בעלת תואר שלישי, שהתנדבה לפונדקאות כדי לשלם את התשלום הראשון לדירת שיכון שרכשה משפחתה.

התופעה החברתית-כלכלית של העוני החדש בישראל, שחדרה לתודעה הקולקטיבית במחאת האוהלים של קיץ 2011 , היא שהובילה אותי לכתיבת ספר זה, שהוא אחד מסדרת ספרים שכתבתי הבנויים על סיפורי חיים של מגזר, יישוב או קהילה מסויימים בישראל. הגישה שאני נוקטת בה במחקר ובכתיבה איננה כמותית, ולכן אינה משתמשת בסטטיסטיקה ובטבלאות מספרים שייצגו תופעה חברתית, כגון הלוחות המתפרסמים כל שנה על קו העוני, מי מעליו ומי מתחתיו – אלא מבוססת על עבודה של האזנה קשובה לקולות אנשים המספרים את סיפוריהם האישיים. מהו עוני, לפי גישתי, אינו ניתן להגדרה בשקלים או במאזן הבנק, אלא שוכן בתודעה האישית, הסובייקטיבית של אנשים שמגדירים עצמם כסובלים מעוני. בהגדרתם העצמית כעניים חדשים דווקא, הם מבטאים את התחושה שלא היו צפויים לעוני על פי התסריט המשפחתי-מעמדי שלהם, וגם שאינם חלק מתרבות העוני המוכרת בכל חברה. יתר על כן, אולי, משום שעוני זה אינו כל כך מושרש עדיין, ניתן יותר לבער אותו מתוכנו.

בשנים 2015-16 ראיינתי 36 אנשים שנענו למודעות שונות שהופצו, בהן ביקשתי מאנשים המגדירים עצמם כעניים חדשים ולבוא ולספר לי את סיפור החיים שלהם, כדי שאכתוב על כך ספר. בהזמנה להתנדבות זו השתמשתי, בין היתר, בסיסמה ידועה מהפגנת האוהלים "אני רוצה לחיות, ולא רק לשרוד". בשיחות אישיות ומוקלטות סיפרו לי כל אלה את הסיפור הכלכלי של חייהם, ובעיקר על האתגרים שהם מתמודדים עימם כיום. לקראת סוף שיחותינו, נשאלו כל המרואיינים למה הם מייחסים את מצבם, ובתשובותיהם תיארו הרכבים מרתקים של קבלת אחריות אישית והטחת אשמה משפחתית, פוליטית, חברתית וכלכלית. הספר שכתבתי מביא בפירוט את סיפורים של 21 מאלה, ודרכם הוא מציג לקורא את עולמו הסובייקטיבי של היחיד הסובל מעוני חדש.

על אף שהקבוצה רחוקה מלהיות מדגם מייצג של האוכלוסיה, מספר הנשים שהגדירו עצמן כעניות חדשות עולה על מספרם של הגברים, ובתוכן יש ייצוג יתר למקצועות הרווחה. לא כל העניים החדשים ממשיגים את מצבם באופן דומה. חלקם רואים עצמם כקורבנות של השיטה, הם נושאים את הקשיים לבדם, ומתביישים במצבם, בעוד שאחרים נאבקים בכלכלה הקפיטליסטית, וחושבים על מסלולי חיים אלטרנטיביים שיש בהם יותר שיתופיות וחליפין. האחרונים היו גם מפעילי המחאה החברתית, וככלל הם פועלים באופן קולקטיבי ואינם מתביישים במצבם. "הכסף הפך לאלוהים" אומרת לי אחת מאלה. וכך, הספר מציג רצף של סיפורים הנע מתגובה קורבנית וסבילה של תחושת כישלון, חוסר אונים ואפילו ייאוש מול המצב הכלכלי, ועד להתייחסות פעילה, אופטימית וחדשנית, המגלמת תקווה לשינוי השיטה, התודעה והרגלי הצריכה של הפרט. מקומו של האדם הבודד, המבויש, מול המערכת - לעומת חווייתו כחבר בקהילה ושותף למהלך מהפכני היסטורי, משחק תפקיד חשוב בעלילות המסופרות.

שני פרקים מסכמים את הסיפורים – האחד מעלה ממדים ושאלות שונים הקשורים לתופעה, כפי שסופרה – ביניהם מגדר, גיל, תחום עיסוק, ועוד. השני משלים את התמונה ממבט של כלכלן – ד"ר אלדד שידלובסקי – המביא סקירה של עוני כלכלי.

לסיכום, תופעות כלכליות זוכות לרוב לניתוח סטטיסטי ומספרי, אשר אינו מקרב אותן ללב הקורא הממוצע. בלוחות הסטטיסטיים המתוחכמים נעלם הסיפור הבודד של האדם השלם, ומוסתר סבלו. בכתיבת ספר זה השמעתי ברבים את קולותיהם המבוישים של הסובלים מהעוני החדש מחד גיסא, ואת אלה של הדוברים הגאים, שרואים עצמם כמפלסי דרך חדשה למלחמה בו, מאידך גיסא.   


הספר זכה בפרס בהט לספרות עיון של אוניברסיטת חיפה לשנת 2016, ויצא לאור בהוצאת פרדס.