עד כמה מדומה המציאות?

דניאלה אפלבלט









לפעמים מספיק המראה של זוג כפפות וגרביים כדי לגרום לנו להרגיש שאנחנו מישהו אחר

התחושה שגופנו "שייך לנו" נראית מובנת מאליה, אולם למעשה הזיהוי הזה הוא תהליך מורכב שעורר במשך השנים שאלות פילוסופיות מרתקות. מה הקשר בין ההכרה לבין הגוף? מי קובע שהוא בכלל שייך לנו? איך אנחנו מזהים את המקום שלנו במרחב?

ההבנה של מיקום הגוף במרחב מתאפשרת הודות לתופעה שנקראת פרופריוספציה – התפיסה של מיקום האיברים שלנו, היציבה, שיווי משקל ותחושות גופניות פנימיות. כך אדם יכול לדעת למשל היכן נמצאת רגלו גם כשהוא עוצם את עיניו. תודות להתפתחויות משמעותיות בתחום המציאות המדומה, חוקרים יכולים לשאול כיום שאלות הנוגעות למציאות בלתי אפשרית בעולם האמיתי, וכך לנסות להבין את החיבור בין אדם וגופו.

מחקר שהתפרסם בכתב העת Scientific Reports בחן מהו ייצוג הגוף המינימלי שאנו צריכים לראות במציאות מדומה כדי להרגיש שהגוף המדומה הוא "אנחנו". חוקרים מיפן גילו כי מספיק לדמות זוג של כפות רגליים וכפות ידיים כדי ליצור אצל הנבדקים את תחושת החיבור לגוף המדומה.

"בעלות כוזבת על גוף" היא התחושה שיש לאדם שחש שאיבר בגוף או גוף שלם שאינו גופו שלו שייכים לו בכל זאת. דוגמה מפורסמת לתחושת בעלות על איבר מסוים מוכרת מאשליית יד הגומי. כדי ליצור את האשליה, מלטפים במברשת קטנה את ידו אדם, שמוסתרת ממנו מאחורי מחיצה, ובו-זמנית מלטפים גם יד גומי שנמצאת מול עיניו. התהליך הזה מעורר בו את התחושה שיד הגומי היא ידו שלו, ואף להרגיש שהיד הממשית שלו קרובה יותר מכפי שהיא באמת ליד הגומי. לתופעה הזאת קוראים "סחיפה פרופריוצפטיבית", מפני שהיד כביכול "נסחפת" ממקומה האמיתי.

להמשך הכתבה