סנט פטרסבורג- ונציה של הצפון

כתב וצילם: ד"ר גילי חסקין - מדריך טיולים






סנט פטרסבורג היפה שבערי רוסיה, היא עיר בעלת רקע תרבותי ואדריכלי עשיר מאין כמותה. הופעתה המלכותית של העיר היא שילוב של מיקום פנטסטי ובו שלל פרטי אדריכלות, בהם: שדרות ישרות ורחבות, שטחים פתוחים, פארקים וגנים, גדרות מתכת מקושטות, פסלים ואנדרטות. בניגוד לרוב הערים העתיקות באירופה שהלכו והתפתחו לאורך השנים בצורה טבעית, סנט פטרסבורג נבנתה מלכתחילה עם תכנון קפדני ותוך הקצאת משאבים אדירים. קשה למצוא דוגמא נוספת לעיר, שלא רק ניכר בה חותם מייסדה, אלא היא השתקפות של חזונו. במקרה של סנט פטרסבורג, העיר נולדה מתוך פנטזיה של השליט שהקים אותה – פטר הגדול. כמעט כל ממשיכיו כאילו התחרו ביניהם מי יוסיף, יפאר ויאדיר את העיר. כולה מחווה לאדריכלות הבארוק והרוקוקו, הנאו קלסיציזם והמודרניות של תחילת המאה ה-.20

טיול לסנט פטרסבורג, הוא גולת הכותרת של טיול לרוסיה. העיר מציעה למטייל שפע רב. קודם כל מיקומה האטרקטיבי על נהר הנייבה על מקבץ האיים הטבעיים והמלאכותיים שלה. על מנת לחבר בין האיים השונים, נמתחו על נתיבי המים 539 גשרים, שהפכו את סנט פטרסבורג, לעיר עם מספר הגשרים הגדול ביותר בעולם. הגשר הארוך ביותר הוא גשר אלכסנדר נבסקי – 905.7 מ' אורכו והרחב ביותר הוא הגשר הכחול, שרוחבו 97.3 מ'.

הסופר דוסטוייבסקי כינה אותה "העיר המלאכותית ביותר בעולם" בשל מיקומה כיד היוצאת אל הים הבלטי. הנייבה (Neva), הוא נהר קצר. אורכו 74 ק"מ בלבד. אך הוא מנקז שטחים רחבי ידיים במערב רוסיה ומהווה מוצא לים, לשתי הימות הגדולות באירופה (לדוגה ואונגה). בימי הבינים היה הנהר נתיב שחיבר את האזורים הבלטיים לשטחים שבאגן הניקוז של הוולגה, בלב רוסיה. לא הרחק מכאן נערך ב-1240 קרב הנייבה המפורסם, בין הרוסים לשבדים ובקרב ניצח אלכסנדר ירוסלביץ' נסיך נובוגרד ומאז קיבל את כינויו "אלכסנדר נבסקי", כלומר, "אלכסנדר של הנייבה". העיר נבנתה בשפך הנהר אל מפרץ פינלנד ומאז ומתמיד היה הנהר חלק מרכזי בהווייתה. כחלק מהתכנון, הוזרמו מי נהר הנֶבָה דרך עשרות תעלות מלאכותיות, אשר משתלבות במרקם המרכז העירוני עם גשריהם ומעגניהם. תעלות מים אלה מוסיפות לאווירה המיוחדת השוררת בעיר, שהקנו לה את הכינוי "וונציה של הצפון".














נהר הנייבה בלילות הלבנים. צילום: גילי חסקין, יוני 2016


חלק מהגשרים הגדולים מתרוממים בלילה, אחרי השעה שתים, על מנת לאפשר את מעברן של הספינות הענקיות לנמל של סנט פטרסבורג, וחוזרים ויורדים בסביבות השעה חמש לפנות בוקר. אלה השעות של הנווטים, המציגים את המופע העיקרי של הלילה, כשהם מצליחים להשחיל את האניות העצומות בפתחי הגשרים הצרים. כמו חוט עבה לקוף דק של מחט. מי שאחר לחצות את הנהר הגדול נאלץ לישון על "אי הארנבות". הליצנים טוענים שזהו תירוץ מקובל שמספרים בלייני העיר לנשותיהם, כנימוק להיעדרותם מן המיטה המשותפת. לאחרונה הקימו יזמים חרוצים שירות מעבורת לחילוצם של התקועים, אבל נסיעה אחת עולה כאלף רובל; דבר היוצר אצל המאחרים בנשף דילמה לא פשוטה, בין חור בכיס לבין זעם של הרעייה. מכול מקום, הגשרים מוארים בלילה באלפי נגוהות של אור, בשלל צבעים. מראה פתיחת הגשרים למעבר אניות, בשעות הקטנות של הלילה, הוא חזיון מרהיב.

סנט פטרסבורג, עיר מערבית, הנעדרת כמעט כל סממן רוסי, נודעת כמקום שבו, בראשית הקיץ, הופך הלילה ליום. בשיא הקיץ מתרחשת בעיר תופעת "הלילות הלבנים," אשר במהלכה השמש שוקעת מתחת לקו האופק למשך פרק זמן קצר, ועל כן חשיכה של ממש איננה משתררת כלל ועיקר. במהלך תקופה זו, אין צורך להדליק את פנסי הרחובות והעיר מוארת באור רך, שנותן תחושה של ספק יום וספק לילה.

שם העיר שונה מספר פעמים בהיסטוריה, ואת שמה הנוכחי מבטאים אנשים בדרכים שונות. כשנוסדה העיר, היא נקראה על שם פטרוס הקדוש. פיוטר הגדול בחר להשתמש בתחילית "סנקט" ובסיומת "בורג" שמקורן בגרמנית, ובכך רצה לשוות לעיר אופי בינלאומי. בשנת 1914 שונה שמה ל"פטרוגרד" (Петроград), ובשנת 1924 ל"לנינגרד" (Ленинград) על שם ולדימיר לנין. במהלך הדורות צברה העיר שמות ותארים. דווקא השם הקודם, "לנינגראד", בו נודעה עד לנפילת ברית המועצות, יצא משימוש לחלוטין.


להמשך הכתבה