מטופלים שזכו לטיפול תיאטרלי של רופא הגיבו בצורה טובה יותר, בהשוואה למטופלים שזכו לטיפול סטנדרטי

פרופ' עתי ציטרון













כשהרופא נותן הופעה: מטופלים שזכו לטיפול תיאטרלי של רופא הגיבו בצורה טובה יותר לטיפול, בהשוואה למטופלים שזכו לטיפול סטנדרטי – זאת למרות שכל המטופלים קיבלו בכלל פלצבו (תרופת דמה). כך עולה ממחקר בין תחומי חדש של חוקרים מתחומי התיאטרון, הרפואה וחקר המוח. "מופע תיאטרלי עמד מאז ומתמיד במרכז הטיפול של שמאנים ומרפאים מסורתיים, ואנחנו סבורים שהמנגנון שעומד מאחורי ההצלחה של טיפולים אלה דומה למנגנון הפלצבו. ממצאי המחקר שלנו מחזקים את התפיסה הזו", אומר פרופ' עתי ציטרון מהחוג לתיאטרון באוניברסיטה, שהוביל את המחקר בשיתוף פעולה עם פרופ' ענת ביאגון מאוניברסיטת סטוני ברוק בניו-יורק,  פרופ' אורי אלון ממכון ויצמן, ופרופ' אמיתי זיו וד"ר אורית קרניאלי-מילר מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת תל אביב. את המחקר ביצעה אפרת צ'רניאק כחלק מעבודת הדוקטורט שלה בהנחיית פרופ' ביאגון ופרופ' מארק ווייזר.במחקר החדש, שפורסם בכתב העת Frontiers in Psychology, הניחו החוקרים שההסבר לאפקט של הריפוי התיאטרלי של השמאן דומה לזה של הפלצבו המוכר מהרפואה המערבית: האמון שנותן המטופל במרפא ובתרופה שהוא נותן יוצר ציפיה להצלחה, וציפיה זו מפעילה את מנגנוני הריפוי הטבעיים של הגוף. במונחים ביוכימיים, מדובר בהפעלת המערכת הדופמינרגית, שקשורה לציפיה לגמול. מחקר הפלצבו משגשג בימים אלה, אבל עד כה לא נבדקה השפעת התנהגות המרפא בהקשר זה.

להמשך הכתבה