מדוע עגינות גרועה מגילוי עריות? על המארב שטמנה תמר ליהודה

רן לוי 









תמר הייתה בצרה צרורה: בעלה נפטר לפני שהביאה לו צאצאים, אך יהודה – אבי בעלה – סירב להשיא לה את בנו הקטן ולשחרר אותה מעגינותה. במעשה ייאוש קיצוני מתחזה תמר לזונה, מפתה את יהודה ובכך עוברת על איסור גילוי העריות. מה היה גורלה המפתיע של תמר, ומה דעתם של כותבי התנ"ך על נשים עגונות שחייהן נעצרו?












(תמלול הפרק) מדוע עגינות גרועה מגילוי עריות? על המארב שטמנה תמר ליהודה
פרשת "הגט מצפת" מסעירה בשנים האחרונות את עולם ההלכה ואת בית הדין הרבני, והיא כמובן הגיעה לתקשורת וזוכה לכותרות. במרכזה עומדת אישה שמכונה ח',שבעלה נפצע לפני כ-12 שנים בתאונת דרכים ומאז הוא שרוי בתרדמת עמוקה ומוגדר "צמח". כתוצאה מכך אשתו, ח', הפכה עגונה.שכן ללא גט, אין ביכולתה להשתחרר מנישואיה ולבנות את חייה מחדש. בחודש אפריל 2014, שהם כשבע שנים שבהן ח' הייתה כלואה בנישואים שאינם מתקיימים,ולעולם לא יתקיימו, פסק בית הדין הרבני בצפת החלטה תקדימית והחליט לתת לה גטשזכה לכינוי "גט זיכוי". ח' שוחררה מעגינותה הממושכת והפכה אישה פנויה, הרשאית להינשא בשנית.

חלפו שלוש שנים, ועניינה הועלה מחדש לדיון בבית הדין הרבני, שבראשו יושב הרב הספרדי יצחק יוסף, בנו של הרב הראשי עובדיה יוסף ז"ל, שהיה מנהיגה הרוחני של מפלגת ש"ס. למן הרגע הראשון התנגד הרב יצחק יוסף לשחרורה של ח' מעגינותה, והוא הגדיר את מתן הגט "כפירצה חמורה",ולשיטתו הגט פסול. ואם ח' המסכנה תינשא בשנית, היא תחשב נואפת. ואם תלד ילדים, ילדיה ייחשבו ממזרים. לפיכך, הוא הורה על כינוס חברי בית הדין הרבני, לצורך דיון בביטול גט שניתן לפני שלוש שנים לאישה שבעלה שקוע בתרדמת עמוקה כמעט 12 שנים. משמעות ביטול הגט, אם אכן יבוטל, הוא השבתה של ח' לסטאטוס של אישה עגונה.

איך מתייחס התנ"ך למצב שבו אישה כלואה בנישואים שאינם מתקיימים, ואינם עתידים להתקיים, ושעל כן היא עגונה? ספר בראשית, פרק לח, מספר את סיפורם של יהודה ותמר, שעונה במילים ברורות על שאלה זו.


עגינות
אך לפני שנתחיל, בוא נעשה סדר ונגדיר את המושג "עגונה". עגונה באה מלשון "עוגן". זה הברזל הכבד שמשתלשל בשלשלת מהספינה. העוגן נועד להחזיק את הספינה במקומה, ומונע ממנה להיסחף על ידי הרוח או הגלים. אישה 'עגונה' היא אישה שכלואה בנישואים שאינם מתקיימים ואינם עתידים להתקיים, ולכן היא תקועה במקומה וללא יכולת להמשיך בחייה. ואם העגונה בכ"ז תנשא בשנית ותלד ילדים? לפי ההלכה הנהוגה בימינו היא תחשב נואפת וילדיה ממזרים.

מרבית העגונות החיות בימינו הן "מסורבות גט", הן משום שהבעל שלהן מסרב לתת להן גט, והן משום שבית הדין לא מסייע להן להשתחרר מנישואיהן – או משתי הסיבות גם יחד. ספר דברים (כד, א) קובע בפירוש שגבר שאיננו חפץ באשתו, קודם נותן לה ספר כריתות – בלשון ימינו 'גט' – ורק לאחר מכן משלחה מביתו. וכך אומר הכתוב:

א כִּי-יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ =שכב איתה; וְהָיָה אִם-לֹא תִמְצָא-חֵן בְּעֵינָיו … וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ, וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ. ב וְיָצְאָה, מִבֵּיתוֹ; וְהָלְכָה, וְהָיְתָה לְאִישׁ-אַחֵר.

עכשיו, מתברר שהאישה לא מוצאת חן גם בעיני הבעל השני:

ג וּשְׂנֵאָהּ, הָאִישׁ הָאַחֲרוֹן, וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ, וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ

לפי ההלכה שלפנינו, גבר שאיננו חפץ באשתו קודם משחרר אותה מנישואייה לו, ורק אחר כך משלחה מביתו, ולכן התופעה של מסורבת גט לא התקיימה בתקופת התנ"ך.  אך כפי שעולה מסיפורם של יהודה ותמר, ניתן לעגן אישה בצורות אחרות. ומה עמדת התנ"ך? הוא אוסר זאת לחלוטין.

אלמנותה של תמר
זה סיפורם של יהודה ותמר, כפי שהוא מסופר בספר בראשית פרק לח. יהודה, בנם של לאה ויעקב, נשא אישה מבנות ארץ כנען, שהתנ"ך מכנה אותה על שם אביה שוע – "בת שוע". בת שוע ילדה ליהודה שלושה בנים: ער, אונן ושלה. הכתוב אינו מספר היכן התגוררו יהודה ובני משפחתו, אך מציין שיהודה החזיק עדר צאן בכפר מרוחק בשם תמנה, שאליו נהג לבוא מדי שנה בשנה לגוז את צאנו. תמנה מזוהה עם האתר הארכיאולוגי תל בטש הנמצא בשפלת יהודה, על גדת נחל שורק, בקרבת קיבוץ צרעה. חלפו שנים, ויהודה, כמנהגו, הוסיף להגיע מדי שנה להגיע בראשית הקיץ לתמנה, לגוז את צאנו. משהגיע ער, בנו הבכור, לגיל הנישואים – כלומר, כשלער מלאו לו שלוש-עשרה או ארבע-עשרה שנה, גיל הנישואים המקובל של בנים שחיו בעולם הקדום – השיא לו אביו נערה בשם תמר, שחייתה בתמנה, בבכפר שבו החזיק את הצאן שלו. כמנהג הימים, תמר עזבה את בית אביה והתיקה את חייה אל הכפר שבו התגוררה משפחת חתנה הצעיר.

מסיבה שתתברר בהמשך, ער היה רע בעיני אלוהים, ולכן אלוהים המיתו. כלומר, לשיטת התנ"ך ער לא מת כתוצאה ממחלה או תאונה – ולשאלה מדוע אלוהים המית אותו, נחזור מאוחר יותר. לו תמר חייתה בימינו כי אז היא הייתה חופשית להינשא בשנית על דעתה. אלא שתמר לא חייתה בימינו, אלא בעולם שבו האישה הייתה קניין מוחלט של בעלה. ומהמשך הדברים, וגם מתוך מגילת רות, מתברר שהחזקה על הנערה נמשכה גם אם בעלה הלך לעולמו, ולכן אלמנותה לא הפכה אותה אישה חופשית.

אלמנותה של תמר מעלה בעיה מורכבת בהרבה מהמקרה הפרטי שלה: מה היה דינה של נערה שהתאלמנה לפני שנולדו לה ילדים, ולפני שביססה את מעמדה בבית בעלה? בפועל, היא הפכה עגונה. היות שהאלמנה נותרה בחזקת בני משפחתו של בעלה המת, היא הייתה מרותקת אליהם, ללא יכולת להינשא בשנית ולבנות את חייה מחדש — וללא משפחה וילדים, לא היו לה חיים. לו האישה התאלמנה לאחר שנולדו לה ילדים, חייה היו מובטחים. היא מילאה את חובתה כלפי בעלה וכלפי בני משפחתו ו"הרוויחה" את המזון שהכניסה לפיה. יש להניח שאם היתה אישה צעירה שיכלה ללדת ילדים, אחד ממקורביו של בעלה המנוח היה נושא אותה לאישה.  אמנם הילדים שנולדו לה מבעלה הראשון נשארו לחיות בבית אביהם, אבל מכיוון שאנחנו מדברים על חברה חמולתית, היא נשארה לחיות בקרבתם, הקשר בינה ובין ילדיה יכול היה להישמר ברציפות.

מצבה של אלמנה, כמו תמר, שנותרה ללא ילדים, היה קשה בהרבה. שכן ללא ילדים, לא הייתה לה כל יכולת להצדיק את קיומה במשפחת בעלה המת. ומכיוון שנותרה בחזקתם, היא לא יכלה להינשא בשנית על דעת עצמה וללדת ילדים לבעלה השני – וכל עוד מצב זה נמשך, היא הייתה תקועה במקום אחד. דהיינו, עגונה.


להמשך הכתבה