מגן דוד 

ד"ר שרה אופנברג 










גם ליהודים יש אביר. הוא נולד ומככב באיורי האגדות והפיוטים מימי הביניים ומסמל את שאיפתה של צמרת הקהילה היהודית, שהיו מעמד נחות ונרדף באותה התקופה, להידמות למעמד האצילים 


 














אבירים לבושי הדר, עטויי שריון מעוצב, רכובים על סוסים, לוחמים אמיצים בעלי קוד של כבוד, ששירתו נאמנה את האל והכנסייה - הדימויים האמנותיים והספרותיים המתייחסים לאבירים הזינו אין-ספור יצירות אמנות, אגדות וסיפורי עם, הקשורים בעיקר להיסטוריה ולמיתולוגיה הנוצרית בימי הביניים באירופה. והנה, התופעה לא פסחה גם על יצירות האמנות היהודיות: גם בהן יש אבירים, אבירים יהודים.
 

הדמיון החזותי לאבירים הנוצרים ניכר לעין אולם המטרה שהם משרתים שונה לחלוטין. ד"ר שרה אופנברג מהמחלקה לאמנות יהודית חקרה את דמות האביר היהודי באמנות, ומסקנתה ברורה: האביר היהודי נוצר לצרכים פנימיים, כדי להרים את המורל בקרב הקהילה היהודית שסבלה מרדיפות ומהשפלות. במקביל, הוא נועד למסור מסר שוויוני כלפי החברה הנוצרית, ולהצהיר כי היהודים הם חלק מהחברה, לא שונים ולא מתבדלים. 

במחקר שבחן איורי דמויות אבירים בכתבי יד יהודים, בייחוד מגרמניה ומצרפת במאות ה-13 וה-14, שיאם של מסעי הצלב, הצליחה ד"ר אופנברג לאפיין את דמותו של האביר היהודי. לאביר זה אין מאפיינים חיצוניים יהודיים מובהקים, ועל יהדותו אפשר ללמוד רק מהטקסט הנלווה לאיור. כדוגמה היא מציגה איור המופיע בפיוט ל"שבת שקלים", שבו מתוארים שני לוחמים: "אפשר לזהות אותם כשני משיחים, משיח בן דוד ומשיח בן יוסף, רק לאחר שמבינים את תוכנו של הטקסט. האיור מאמץ את סגנון הציור הנוצרי של אותה התקופה ואינו מסגיר  סממנים יהודיים, למעט פרטים מסוימים; למשל, האיור הנוצרי מצייד את האביר בכלי נשק כמו חרב או גרזן, ואילו אחד האיורים היהודיים עושה שימוש בסוג של אלָּה או מטֶּה, שהם כלי נשק אלימים פחות מהמתוארים באיורי התקופה הנוצריים. זאת ועוד, בניגוד לאבירים הנוצרים, האביר היהודי לא אויר כשהוא רכוב על סוס. ד"ר אופנברג אמנם מצאה איורים המתארים דמויות של פרשים, אך מהטקסט הנלווה להם מתברר כי מדובר רק בדמויות מרושעות.

להמשך הכתבה