לספסל הלימודים באמצע החיים

יורם לביאנט 













מי ששמע את ההרצאה שלי "לחיות עד 100" על מהפכת הגילאים ועל התנהלות כלכלית במאה ה-21 יודע שאחד הכוחות שניפצו את המודל הכלכלי משפחתי מהמאה ה-20 הוא התיישנות הידע. רבים כבר מבינים שרענון ידע באמצע החיים הוא הכרח אולם מעטים מיישמים זאת, משיקולים שונים.

עבדכם הנאמן בילה את הקיץ האחרון בקמפוס הטכניון בתל אביב בתכנית נסיונית לרענון מהנדסי תכנה מבוגרים. תכנית כזו, שהיא חשובה מאד ואני תקווה שתצליח ותתבסס, היא בבחינת מאוחר מדי. רוב משתתפי התכנית היו אנשים שנפלטו באמצע החיים ממקום העבודה (כן, גיל 45 זה לא גיל פרישה חוץ מאשר בכמה מקומות עבודה איזוטריים) והתקשו לחזור. על העיוות הגילאי בשוק ההיטק הישראלי כתבתי מאמר בעבר. חוץ מההי-טק ישנם מקצועות הולכים ומתרבים בהם הידע מתיישן מהר ולכן הרעיון של ביקור באוניברסיטה כאירוע חד פעמי בחיים, גם הוא כבר לא מתאים במאה ה-21. אנשים רבים שלמדו באקדמיה לפני 20 או יותר שנה, גם אם יש להם תארים מתקדמים, גאים לכתוב זאת בקורות החיים וחשים גאווה גדולה. ואולם, בשוק התעסוקה הנכס הזה הוא כמו בגד שיצא מהאופנה, הוא כבר לא מעניין. קצב ההתפתחויות המדעיות והטכנולוגיות, כמעט בכל תחום בחיים, הוא היום כזה שכל תחום עובר יותר ממהפכה אחת בפרק זמן של חיים של אדם.

המסקנה היא ברורה, כמעט כל אחד חייב לחזור לספסל הלימודים כדי לתחזק את הקריירה שלו. מוטב לעשות זאת בצורה מתוכננת כחלק מהאסטרטגיה הכלכלית המשפחתית. יש להקצות לכך את שני המשאבים החשובים: זמן וכסף.

ספסל הלימודים
ספסל הלימודים
מעבר לערך המוסף בתחזוק הקריירה יש ללימודים באמצע החיים יתרונות נוספים:
 יציאה מהשגרה
 קשרים עם אנשים חדשים והרחבת ה network המקצועי שלי
 זה מעניין!
 סלילת אפשרות לשינוי קריירה (למשל החלפת תחביב למקצוע) רצוני או כפוי
 חיזוק הבטחון העצמי


להמשך הכתבה