כיצד משפיעים רגשות על תהליכי למידה וזיכרון במוח?










מחקר חדש ופורץ דרך באוניברסיטה מצא בפעם הראשונה כי רגשות אינם רק תוצרים של עיבוד המידע במח, כפי שהיה נהוג לחשוב עד כה, אלא גם משפיעים ישירות על תהליכי היווצרות הזיכרון במוח. "מתברר שרגשות שונים גורמים למוח לעבוד בצורה שונה ובתדרים שונים", אמר ד"ר שלמה וגנר מחוג סגול לנוירו-ביולוגיה, עורך המחקר. 
המטרה המרכזית של המחקר הנוכחי, שהתפרסם השבוע בכתב העת המדעי היוקרתי eLife, הייתה לנסות ולזהות את הפעילות החשמלית במוח בעת היווצרות של זיכרון חברתי. תוך כדי כך מצאו החוקרים, ד"ר וגנר ותלמיד המחקר אלכס טנדלר, לא רק את ההסבר המדעי לפתגם: "אין הזדמנות שנייה לרושם ראשוני", אלא הרבה יותר מכך – קשר בין רגשות ותהליכים קוגניטיביים כמו למידה וזיכרון.
כשהחוקרים בחנו, בחלק הראשון של המחקר, את הפעילות החשמלית במוח של חולדות בעת התנהגות חברתית הם גילו פעילות ריתמית חזקה המשקפת ריגוש של החיה.  להפתעתם הם גילו כי הפעילות הזו היתה חזקה במיוחד ומתואמת (סינכרונית) בין אזורים במוח הקשורים לזיכרון חברתי בזמן המפגש הראשון בין שתי חולדות זרותץ לעומת זאת, הפעילות הריתמית במוח הלכה וירדה בעצמתה וברמת התאום בין האזורים השוניםככל שהמפגשים בין שתי החיות הלכו וחזרו על עצמם. "כלומר, במפגש הראשון בין החיות, כשהן היו זרות זו לזו, הרשת המוחית עבדה בתיאום וברמה גבוהה מאוד. זה כאילו שהיא עבדה על פרוטוקול תקשורת מיוחד שתיאם בין האזורים השונים במוח ואמר להם בדיוק מתי לפעול באיזה תדר. ככל שהחיות כבר הכירו אחת את השניה, הפעילות הריתמית ירדה בעצמתה והתיאום בין האזורים השונים ברשת הלך ודעך", ציין ד"ר וגנר.
החוקרים השוו את הפעילות המוחית בזמן פעילות חברתית לזו המתקבלת כתוצאה מגירויים לא רגשיים, למשל מפגש עם אובייקט דומם, אולם למרות שברמה ההתנהגותית, העכבר הראה עניין רב גם בגירויים אחרים, ההתנהגות המוחית לא תאמה לתאום המיוחד במינו שנצפה בזמן של מפגש עם חולדה זרה. עוד מצאו החוקרים כי ברגע שאכן מתקיים מפגש חברתי אמיתי, המוח המשיך לעבוד לזמן מה ברמה גבוהה של סנכרון גם אחרי שהמפגש החברתי מסתיים  – כלומר, המוח נכנס למצב רגשי חברתי.
"מהממצאים עלתה תמונה ברורה, הריגוש שבמפגש החברתי הראשון עם חולדה זרה יצר את הסינכרון והריתמיות הגבוהה במוח, והוא זה שתרם ליצירת הזיכרון. כלומר, מצאנו את הקשר שבין הריגוש, שבא לידי ביטוי ברמת התיאום בפעילות המוחית בין אזורי המוח השונים, והזיכרון החברתי שנוצר במוח. כשהחולדות כבר הכירו אחת את השניה הן היו הרבה פחות מרוגשות, ולכן אזורי המוח המוח עבדו בהרבה פחות תיאום ביניהם", אמר ד"ר וגנר. " למעשה הממצא הזה מסביר מדוע אנשים נוטים לזכור במיוחד את המפגש הראשון שלהם עם חבר או בן-זוג לעתיד".
ברגע שהחוקרים מצאו את הקשר שבין הריגוש החברתי והזיכרון החברתי, הם ביקשו לבדוק האם רגש אחר ישפיע גם הוא באותה צורה על אותה רשת של אזורים במוח, כאשר על פי המקובל, התשובה הייתה צריכה להיות חיובית. לדבריו של ד"ר וגנר, התפיסה המקובלת לא ראתה קשר בין רגשות מסויימים ופעילות קוגניטיבית כמו זיכרון, כך שבמקרה של רגש אחר המוח היה צריך לפעול בצורה דומה.
אולם כאשר החוקרים חשפו את העכברים לרגש אחר – רגש שלילי הקשור לחשיפה לגירוי מפחיד – התברר שהמוח עובד בצורה אחרת: גם במקרה הזה נצפתה פעילות ריתמית חזקה ותיאום בפעולה של האזורים הקשורים לזיכרון, אולם כל זה נעשה בתדר אחר ובריתמיות אחרת, איטית יותר. "נראה שכשהרגש הוא חברתי וחיובי, המוח אומר לאזורים לעבוד על פי פרוטוקול תקשורת אחד. אולם כאשר הרגש הוא אחר, רגש שלילי של פחד במקרה הזה, המוח אומר לאותם אזורים לעבוד על פי פרוטוקול תקשורת אחר. את ההשלכות המדוייקות של כל אחד מהרגשות השונים על הזיכרון נצטרך לברר בעתיד בניסויים שונים, גם עם בני-אדם. אולם באופן כללי המשמעות ברורה, רגשות שונים גורמים למוח לעבוד בצורה שונה, גם ביחס לתהליכים קוגניטיבים כמו למידה וזיכרון", סיכם ד"ר וגנר.