טכנולוגיית הצילום שחושפת כתובות בלתי נראות על ממצאים ארכיאולוגיים
 
 
 









 
 
בשנים האחרונות אנו עדים לשיתופי פעולה מרתקים בין ארכיאולוגיים לחוקרים מתחום המדעים, שמאפשרים למתוח את הגבולות, ובאמצעות טכנולוגיות חדשניות לחשוף ממצאים חדשים שטרם ראינו כמותם, אפילו כתובות בלתי נראות על חרסים עתיקים. צוות בינתחומי של חוקרים מאוניברסיטת תל אביב הצליח לקרוא כתובת דיו עברית מימי ממלכת יהודה על גבי שבר חרס (אוסטרקון), שנחפר בשנות ה-60 בתל ערד ונחשב במשך עשרות שנים לנקי מכתב.
 
 
 
לכבוד: אלישיב בן אושיהו, אפסנאי המצודה
 
"רמת האוריינות בסוף בית ראשון הייתה גבוהה מאוד, אולם הטקסטים המשמעותיים של התקופה נכתבו על גבי פפירוסים – שלא שרדו את הלחות הארצישראלית", אומרת הדוקטורנטית שירה פייגנבאום-גולובין. "מעט הכתובות העבריות ששרדו מימי התנ"ך, מאות בודדות בסך הכול, הן תכתובות יומיומיות בדיו, שנכתבו על גבי שברי חרס".
 
 
 
בראשית שנות ה-60, הארכיאולוג יוחנן אהרוני ז"ל, לשעבר ראש החוג לארכיאולוגיה באוניברסיטת תל אביב, חשף 91 שברי חרס כאלה במצודת תל ערד – הקורפוס הגדול ביותר של כתובות עבריות מימי בית המקדש הראשון.
 
 
 
"בתל ערד הייתה מצודה צבאית בגבולה הדרומי של ממלכת יהודה", מסבירה ד"ר מנדל-גברוביץ'. "מדובר במבצר בשטח של כשני דונם, ששירתו בו כ-20 עד 30 חיילים. הכתובות מתוארכות לתקופה קצרה בשלב האחרון בתולדות המבצר, ערב חורבן הממלכה בידי נבוכדנצר בשנת 586 לפנה"ס. חלק מכתובות ערד מופנות אל אדם בשם אלישיב בן אושיהו, שהיה ככל הנראה אפסנאי המצודה. אלו תכתובות לוגיסטיות שמדברות בעיקר על אספקה של קמח, יין ושמן ליחידות צבא שפעלו באזור".

להמשך הכתבה