[עושים היסטוריה] 232 : ההיסטוריה של חליפת החלל ,חלק א'

רן לוי










טיסה בגובה רב עשויה להיות מסוכנת לבני אדם, אם כי במשך שנים רבות איש לא חקר את העניין לעומקו. הניסיונות להתמודד עם האתגרים של טיסה בכדור פורח – כמעט הדבר הרחוק ביותר שאפשר לדמיין מהמראה על גבי טיל רב עוצמה – הן אלו שבסופו של דבר אפשרו לניל ארמסטרוג ולבאז אולדרין להתהלך על אדמת הירח בחליפה שמצד אחד שמרה עליהם מוגנים מפני התנאים הקשים של החלל – ומצד שני אפשרה להם ולאסטרונאוטים שבאו אחריהם לבצע את כל המשימות המורכבות שהוטלו עליהם, כולל המשימות העדינות והמורכבות ביותר, בהצלחה.

















מהו הסיפור של הטיסה הראשונה הגבוהה ביותר בכדור פורח? מה היא ההשפעה המסוכנת ביותר של ההיפוקסיה? ומה ההבדל העקרוני שבין חליפת צלילה לחליפת לחץ?

התארח בפרק: רני אלינב, מומחה טיסה, קולנוע והדרכה. רני יצר הרצאה שהיא בעצם מופע מפעים וייחודי הנשען על יותר מ מ25 שנות ניסיון בתעופה, עשרות שנות ניסיון כמפתח-הדרכה ומורה וכן שנים רבות כיוצר קולנוע מוכשר שהפיק וביים עשרות רבות של סרטים קצרים. שילוב זה מקנה לו יכולת לתאר את המסע לירח ברמת אמן של מספר סיפורים. מוזמנים לבקר ב- סיפורים מהירח בפייסבוק ובאתר שלו ולהזמין את רני להרצאה שהיא סוג של מופע שיסחוף אתכם לירח וחזרה.



ז'אק שארל
בעשרים ושבעה באוגוסט, 1783, במקום שבו ניצב היום מגדל אייפל, הדגים בפעם הראשונה הממציא והמדען הצרפתי, ז'אק שארל (Jacques Charles), את ההמצאה החדשה ביותר שלו: בלון פורח מלא בגז מימן. פריז הייתה אז בשיא טירוף הכדורים הפורחים שאחז בה באותם השנים, וממציאים נועזים כדוגמת שארל והאחים מונגולפייה הסעירו את דמיונו של הציבור. שארל בחר את הפארק רחב הידיים כמקום שיגור הבלון כיוון שלמרות העובדה שבסך הכל הפריח בלון קטן יחסית, שהיה מסוגל לשאת בקושי מטען במשקל של תשעה קילוגרמים, עשרות אלפי צופים התכנסו במקום כדי להריע לו ולעודדו.


הניסוי בבלון הקטן הצליח, וארבעה חודשים לאחר מכן, באחד בדצמבר, לנגד עיניהם של כארבע מאות אלף צופים, נכנסו שארל ועוזר נוסף לסל של בלון פורח שני, גדול הרבה יותר מקודמו. האחים מונגולפייה אמנם הקדימו את שארל בקצת פחות מחודש והבלון שלהם נסק לגובה של כמעט אלף מטרים – אבל הכדור הפורח שלהם היה מלא באוויר חם, בעוד הבלון של שארל היה מלא במימן קל יותר, ופירוש הדבר ששארל יוכל לנסוק לגובה רב בהרבה.

שארל נופף לקהל, והחבלים שאחזו בכדור הפורח הותרו. הבלון נסק לשמיים והגיע לגובה של קצת יותר מחמש מאות מטרים לפני שחזרו שני הטייסים ארצה. טיסת הניסוי הייתה מוצלחת – אבל שארל קיווה להגיע לגובה גבוה יותר. הערב ירד והשמש כבר שקעה מעבר לאופק, אך שארל לא נתן לחשכה לעצור אותו. בכדור הפורח היה עדיין מספיק מימן כדי לשאת אדם בודד: הוא ביקש מעוזרו לצאת מהסל – ונסק אל שמי הערב, לבדו.

בלון המימן של שארל טיפס וטיפס. הוא חלף על פני הגובה שאליו הגיע בטיסה הקודמת, ואז שבר גם את השיא של האחים מונגולפייה. כשהגיע לגובה של כשני קילומטרים זכה לחזות במראה שאיש מעולם לא ראה לפניו: השמש השוקעת עלתה מעל האופק ושארל צפה בה שוקעת שוב, בפעם השנייה.

שארל הנפעם המשיך לנסוק מעלה מעלה… אבל אז החל לחוש שמשהו אינו כשורה. הטמפרטורה של האוויר סביבו צנחה בחדות, וקור מקפיא עטף אותו כמו שמיכה עשוית קרח. לפתע אחז בו כאב אוזניים אדיר, לחץ פנימי שכמו איים לקרוע את עור התוף שלו. שארל המבוהל מיהר לשחרר גז מהבלון, והכדור הפורח עשה דרכו אל הקרקע. ז'אק שארל נחת בשלום ולא סבל מפגיעות כלשהן, אבל ההרפתקה הזו הספיקה לו, כנראה: זו הייתה הפעם האחרונה שטס בכדור פורח.

להמשך הכתבה