חופש וסדר בעולמנו הפנימי

פרופ' רפי מלאך











אובמה או מגדל אייפל? תצוגה של נתוני המדידה שהתקבלו מאלקטרודות אשר מוקמו באזורים הסלקטיביים לפנים במערכת הראייתית. כאשר הנבדקים ניסו להיזכר בפניהם של אנשים מפורסמים, נרשמה עלייה בפעילות הבסיס (התחממות סקאלת הצבעים בחלק העליון). מימין: הדמיה של מיקום האלקטרודה

אובמה או מגדל אייפל? תצוגה של נתוני המדידה שהתקבלו מאלקטרודות אשר מוקמו באזורים הסלקטיביים לפנים במערכת הראייתית. כאשר הנבדקים ניסו להיזכר בפניהם של אנשים מפורסמים, נרשמה עלייה בפעילות הבסיס ... 











כל אחד יכול להיזכר בכוכבי קולנוע הוליוודיים, לא משנה מאיזו תקופה. מי שנולד לפני שנות ה-90 של המאה הקודמת, אולי ייזכר בג'וליה רוברטס או ריצ'רד גיר; אולי אפילו מרילין מונרו או מרלון ברנדו. עם זאת, יש להניח שלא יעלו בזיכרונו במסגרת זו אלברט איינשטיין או המחנכת מכיתה א'. ככלל, נראה מובן מאליו שאנו יכולים "לשלוף" ממוחנו מידע המותאם לקטגוריה שבה אנו מעוניינים באותו רגע. עם זאת, על אף שמדובר במנגנון קוגניטיבי כה בסיסי ויציב, עד כה לא היה ידוע כיצד בפועל מתבצע החיפוש בזיכרון, וכיצד אנחנו מכווינים את החיפוש לעבר מטרה מסוימת. מחקר חדש שנערך במעבדה של פרופ' רפי מלאך במחלקה לנוירוביולגיה במכון ויצמן למדע, בשיתוף המעבדה של פרופסור אשֵש מהטה ממכון פיינשטיין למחקר רפואי בניו-יורק, אשר התפרסם באחרונה ב-Nature Communications, מגלה כיצד מגיבים תאי העצב בקליפת המוח כאשר אנו מנסים לשלוף זיכרונות באופן ממוקד.

כעת, מה קורה כאשר זוג חברים מנסים לאתר זה את זה על חוף הים בשיא עונת הרחצה? הגירויים מסביב והסחות הדעת מרובים, אבל החברים יצליחו לסרוק את השטח במהירות ולאתר אחד את השני באמצעות סימן זיהוי כלשהו, נניח גופיה אדומה. כיצד הם בררו מתוך שפע המידע והרעש את הפרט שאותו חיפשו? מחקרים מלמדים, כי כאשר תרים אחר מטרה בעולם – גופיה אדומה במקרה זה – מנגנוני הקשב מתגייסים כדי "לחמם" את האזור במערכת הראייתית בקליפת המוח אשר מייצג מטרה זו; כלומר, רמת פעילות הבסיס של תאי העצב באזור זה עולה. בדרך זו יוצר המוח הטיה: האזור המקושר למטרה מופעל בעוד מועד, כך שברגע שיצוץ מאי-שם הגירוי שאותו אנחנו מחפשים, יהיה לו קל יותר למשוך את תשומת הלב ולהגיע למודעות שלנו.

כל זה טוב ויפה, אבל מה קורה כאשר מחפשים פריט מידע בזיכרון? השערת המחקר, אותו הוביל תלמיד המחקר איציק נורמן, הייתה שהפעילות המוחית בעת חיפוש בזיכרון דומה לאופן שבו אנחנו תרים אחר אובייקטים בעולם. השערה זו כשלעצמה אינה חדשה, והיא מכוּנה  AtoM – attention to memory. כלומר, כשם שמנגנוני הקשב מסייעים לנו להתמקד באובייקטים בעולם, הם גם מעורבים בשליפת יֶדע מן הזיכרון. עם זאת, עד כה לא היו בנמצא עדויות אמפיריות מכריעות בעניין זה, בעיקר בשל הקושי לצפות בפעילות המוחית הרלבנטית. נורמן מסביר את נקודת המוצא שאיפשרה את המחקר הנוכחי: "אנחנו יודעים כי באזורי המוח הראייתיים ישנה חלוקה מובנית לקטגוריות. כך למשל, מוּכרת ההפרדה הברורה בין האזורים שבהם מיוצגים דימויים כגון פנים ואיברי גוף לבין האזורים שבהם מיוצגים מקומות או חפצים. החלוקה המרחבית לקטגוריות יכולה לסייע למדוד באופן סלקטיבי מה קורה לנוירונים בכל אחד מאזורים אלה בזמן שאנחנו מנסים לשלוף מידע מהזיכרון".


להמשך הכתבה