זוהר הקוטב- אגדות מדע ואמונות טפלות

נכתב ע"י צוות אקו




זוהר הקוטב הוא תופעה שסיקרנה רבים לאורך ההיסטוריה והוסברה בדרכים שונות. היו שראו בה סימן רע, והיו שראו את תרומותיה החיוביות. כיום יש הסבר מדעי המסביר כיצד מתרחשת תופעת האורורה. עם זאת, רבים ממשיכים להתרפק על האגדות וגם לצאת לחופשות שמטרתן לצפות באורורה.












זוהר הקוטב הוא הופעתם של אורות צבעוניים בשמיים, המתרחשת בקטבים. הזוהר של הקוטב הצפוני קרוי אורורה בוראליס (Aurora Borealis), וזוהר הקוטב הדרומי נקראת אורורה אוסטרליס (Aurora Australis). הצבעים המרהיבים הללו נראים היטב בצילומים, יותר מאשר בעין האנושית. אורות הצפון מופיעים לרוב בלילות בהירים ללא עננים. ניתן לראות אותם הרחק ממקומות מוארים, כמו מקומות ישוב או כבישים מהירים.

כיצד נוצר זוהר הקוטב? ההסבר המדעי

זוהר הקוטב נוצר כאשר יש עומס יתר של חלקיקים בחגורת ואן אלן (סידרה של חגורות חלקיקים הטעונות במטען חשמלי ומקיפות את כדור הארץ). חלקיקים אלה זורמים מטה בשדה המגנטי של כדור הארץ ומתנגשים במולקולות שבאוויר, בעיקר בחנקן ובחמצן שבאזור היונוספירה (אזור מסוים באטמוספירה של כדור הארץ, המתחיל ממרחק 60 ק"מ מכדור הארץ). החלקיקים שזורמים מטה ונפגשים במולקולות שבאוויר, גורמים למולקולות הללו לשחרר אנרגיה בצורה של פליטת אור. כל זה מתרחש בזמן פעילות מוגברת של השמש. האטומים של החמצן באטמוספירה טעונים באופן קבוע, וכשמגיעה רוח השמש שגם לה יש מטען של אטומים, נוצר מפגש בין האטומים הטעונים וזה מוביל לשחרור אנרגיה. שחרור האנרגיה הזה בא לידי ביטוי בהופעת זוהר הקוטב.
צבעו של זוהר הקוטב קשור לסוג האטומים באוויר שנפגשו עם החלקיקים מחגורת ואן אלן. כאשר חלקיקים אלה פוגעים באטום חמצן, נוצר הצבע הירוק, שהוא הצבע הנפוץ ביותר. אדום וכחול, שהם נדירים יותר, נוצרים מאטומים של מימן וחנקן, או מפגיעה בשכבה גבוהה יותר של האטמוספירה. זוהר הקוטב מתרחש בקטבים כיוון שהאטומים הטעונים נמשכים אליהם. באזורי הקטבים, התופעה נצפית ב"משפכים" בשדה המגנטי של כדור הארץ. המשפכים האלה נמצאים באנטארקטיקה, שם נצפה האורורה אוסטרליס ובצפון- בצפון רוסיה, לפלנד, איסלנד, גרינלנד, אלסקה וקנדה.

האם את זוהר הקוטב אפשר לראות רק בקטבים?

לרוב כן, אבל לא תמיד. לעתים, כאשר יש סערות גאומגנטיות, זוהר הקוטב יכול להופיע גם באזורים המרוחקים מאד מהקטבים המגנטיים – ככל שהסופה הסולרית חזקה יותר, כך מתפשט הזוהר יותר לכיוון קו המשווה. בספטמבר 1859 היתה התפרצות מגנטית חריגה על השמש, שלמחרת הופיע זוהר הקוטב בצבעים עזים של אדום, ירוק וסגול, ודווקא במקומות שבהם הזוהר לא נראה אף פעם, ביניהם קובה וג'מייקה. לפי עיתון הניו יורק טיימס מאותה תקופה, האורות היו כל כך חזקים שהיה אפשר לקרוא באמצעותם.

זוהר הקוטב בפולקלור ובאגדות

יש כלל אמונות מקומיות לגבי האורורה. הכתבים הראשונים המתייחסים לאורורה הם מהמזרח התיכון וסין, ויש האומרים שנבואתו של הנביא יחזקאל מתייחסת לזוהר הקוטב. בשנת 344 לפנה"ס, הפילוסוף היווני אריסטו השווה את אורות הצפון ללהבות מהאדמה. הרומאים קראו לאורות אלו "חסמטה", פתחים של מערות שמימיות. האבוריג'ינים באוסטרליה סברו שהאורורה אוסטרליס הוא ריקודם של האלים. הסאמים, תושבי לפלנד, חששו מהאורורה וכיבדו אותה וציירו את סמלי זוהר הקוטב על תופי הקסם שלהם, מתוך אמונה שלאורות הצפון יש כוחות על טבעיים שיכולים לפתור קונפליקטים. באיים הבריטיים, תושבים מקומיים סברו שהאורות הן שבטים הנלחמים זה בזה, כאשר האור האדמדם הוא הדם שנשפך בקרב. באסטוניה, האגדות קישרו את האורות למשחקם של לווייתנים.

במיתולוגיה הסקנדינבית, אורות הצפון קשורים לנשים מתות, בייחוד בתולות. בפינלנד, אורות הצפון הם ניצוצות הניתזים מזנבותיהם של שועלי-האש המיתולוגיים של לפלנד ויש אגדות ויקינגיות המקשרות את זוהר הקוטב לזוהר הנובע מהאלה הוויקינגית פריה, בזמן שהיא רוכבת על סוסה. בקרב שבטים אינדיאנים בצפון, קיימת האמונה שאם אתה שורק לכיוון האורורה, היא תיקח אותך מהאדמה, אך על ידי מחיאת כפיים, תוכל לגרום לה לסגת. יש גם אמונות אינדיאניות שלפיהן האורות הללו הן אש שנוצרה על ידי האל הבורא, ננבוזו, כדי להזכיר לאנשים שהוא זוכר אותם. מיתוסים אחרים סובבים סביב לוחמים מתים, אילו אויבים. בגרינלנד, האורורה מייצגת את הרמה הגבוהה ביותר של החיים לאחר המוות, שם יש מזג אוויר טוב וציד מספק. האורות הם נשמות המשחקות במשחקי כדור עם גולגולת של סוס ים. לפי תושבי האי נוניבאק, הגוגולת היא של אדם ושחקני הכדור הם נשמותיהם של תינוקות המשחקים בגרסאות שלהם שלאחר הלידה. החל מתקופת הרנסאנס האמונה באגדות אלו כבר הייתה נפוצה פחות, אך היו שעדיין ראו בזוהר הקוטב דבר המבשר על אירוע עתידי, טוב או רע. בתקופת הבהלה לזהב, האורורה סימנה את האפשרות למצוא כמויות גדולות של זהב. לפני המתקפה על פרל הארבור ב-1941, היתה הופעה של זוהר הקוטב והיו שראו זאת כסימן לאסון קרב. מאוחר יותר נוצרו כמה תיאוריות מדעיות, שהתבררו כלא-נכונות. היו מדענים שסברו שהאורורה היא השתקפותם של קרחונים והיו שסברו שהאורורה היא פליטה של גזים מהאדמה.


להמשך הכתבה