הטאג' מאהל
כתב וצילם: גילי חסקין.
צילום: יובל גנות 






 
 צילום: יובל גנות.










עבור תיירים רבים המגיעים להודו, אגרה היא נקודת הביקור ההכרחית, לעתים אפילו היחידה.  דומה שמרבית התיירים הבאים להודו מסתפקים ב"משולש הזהב" הממוסחר הכולל את דלהי, אגרה וג'ייפור.   אגרה היא האתר הראשון בנתיבם הכבוש של התיירים. שם נמצא המבנה שמסמל את הודו יותר מכול – הטאג' מהאל.  איילת, שעברה איתי קילומטרים רבים לאורכה ולרוחבה של הודו, לא הביעה התעניינות בביקור הזה, ליתר דיוק אפילו הפגינה חוסר התעניינות.  אין לה עניין לראות עוד מבנה, יפה ככל שיהיה.  כבר ראינו מבנים מוסלמיים מרשימים בהיידבראד ובביג'פור שבדרום.  מדוע להטריח את רגלינו שוב דרך הצפיפות ואלפי הטרדנים כדי לראות ארמון שנבנה עבור גוויה?  היא הגזימה כמובן. אולי משום שרצתה שאשכנע אותה.  אבל היה משהו בדבריה.  חודשים טרם בואנו לאגרה כבר הולעטנו בתמונות הטאג' מהאל.  המבנה ניבט אלינו מאלבומים ומגלויות, מפרוספקטים ומשלטי חוצות, מלוחות שנה ומפרסומות לסרטים.  ראינו אותו בזריחה ובשקיעה, עם השתקפותו במים או מעבר לנהר.  מיליארד תמונות על בונבוניירות וספרי הדרכה לתיירים.  עד שהיה לנו לזרא.
הטאג' מהאל נחשב לאחד המבנים המופלאים עלי אדמות.  כמה קופירייטרים הזדרזו למנות אותו ברשימת שבעת פלאי תבל, גם אם נבנה אלפיים שנה לאחר שהרשימה נחתמה. הבעיה שהטאג' מהאל צבר משמעויות כה רבות, עד שכבר אי אפשר לראות אותו כמות שהוא.  סלמן רושדי טען פעם כי המתקפה התקשורתית מצווה עלינו לראות במאוזוליאום השיש של השאח ג'האן לאשתו מוּמטָזמהאל, הידועה כ"טאג' ביבי", את האנדרטה הגדולה ביותר בעולם לאהבה.  










גם קרליבך השתמש במטבע הלשון השחוק הזה, למרות שגם הוא הסתייג מכך שהשכפול ההמוני עיקר כמעט לחלוטין את הטאג' מהאל.  איילת הציעה לפסוח על הטאג' במסלולנו, בדיוק בגלל החשיפה המוגזמת שלו. לא עזרו סיפורי האגדה על ידיהם של חרשי האבן שנכרתו על ידי הקיסר, כדי להבטיח שלא יוכלו לבנות מבנה שישווה ביופיו לטאג', או חלילה יהיה יפה ממנו.  בסופו של דבר נסענו לאגרה כמובן, ופילסנו את דרכנו בין המוני הסוחרים הצובאים על הפתח ומנסים למכור לתיירים דגמים של הטאג' בכל גודל או מחיר אפשריים.
 
להמשך הכתבה