האסטרונאוט שלא ויתר
95 שנים להולדתו של אלן שפרד, האמריקאי הראשון שטס לחלל והיחיד משביעיית מרקורי שהגיע לירח













ב-19 בינואר 1961 אחר הצהריים כינס ראש תכנית הטיסות המאוישות של נאס"א, רוברט גילרות (Gilruth) את שבעת טייסי הניסוי שסוכנות החלל בחרה לתכנית "מרקורי". לכולם היה ברור שאחרי כמעט שנתיים של אימונים והכנות, הם עומדים לשמוע – סוף סוף – מי נבחרו לטיסות הראשונות וצפויים להיות האנשים הראשונים שיטוסו לחלל. האווירה הייתה בחדר הייתה מתוחה מאוד – כל אחד משבעת הטייסים האמין שהוא המתאים ביותר לטיסה הראשונה, וידע שזו ההזדמנות שלו להיכנס להיסטוריה. כשגילרות נכנס, הוא לא בזבז זמן על הקדמות מיותרות. "כולנו יודעים למה אנו כאן", הוא אמר. "שפרד מקבל את הטיסה הראשונה. גריסום את השניה. גלן יהיה טייס הגיבוי לשתי המשימות התת-מסלוליות האלה. יש שאלות? תודה רבה. בהצלחה".

שיעורים פרטיים
אלן ברטלט שפרד  (Shepard) ג'וניור נולד ב-18 בנובמבר 1923 בעיירה קטנה בניו המפשייר, בנה הבכור של משפחה אמידה ומכובדת – אביו עבד בבנק שהקים סבו. הוא היה תלמיד מצטיין בבית הספר וקפץ כיתה פעמיים, אבל נוסף על לימודים התעניין מגיל צעיר גם בטיסה. הוא בנה דגמי מטוסים ואף ייסד בבית הספר מועדון של חובבי תעופה כמותו. בגיל 15 קיבל מתנה לחג המולד – טיסה במטוס דקוטה. בשנה שלאחר מכן החל לרכוב על אופניים לשדה תעופה האזורי, ועסק שם בעבודות כמו ניקיון תמורת הזדמנות לטוס או שיעור טיסה קצר.

כשסיים את התיכון ב-1940 החליט להתגייס לצי, אך מכיוון שהיה רק בן 16 נאלץ להמתין שנה, ועשה בינתיים מעין מכינה לאקדמיה הימית. כשסיים לבסוף את לימודיו באקדמיה, ב-1944, עם תואר ראשון ודרגת קצונה, ביקש להמשיך לקורס הטיס של הצי אבל נדרש קודם לתקופת שירות על ספינה. הוא הוצב על משחתת באוקיינוס השקט והספיק לשרת כשנה עד סיום המלחמה, כולל התמודדות עם התקפות קמיקזה של טייסים יפנים.

בתחילת 1946 הגשים שפרד את חלומו והתייצב לקורס הטיס. לאכזבתו הוא היה חניך בינוני, ועמד כמה פעמים על סף הדחה. הוא החל לקחת שיעורי טיסה בבית ספר אזרחי במקביל לקורס, ובסופו של דבר רמת הטיסה שלו השתפרה והוא סיים בין מצטייני הקורס לאחר שבבחינות הסיום ביצע נחיתות מושלמות על נושאת מטוסים. הוא הוצב כטייס קרב על נושאת המטוסים, המשיך להצטיין שם וכך נשלח לבית הספר לטייסי ניסוי של הצי.

הוא שירת לסירוגין כטייס קרב וטייס ניסוי. למזלו, בתקופת מלחמת קוראה נושאת המטוסים שלו נשלחה למערכה רק ב-1953, והגיעה לשם רק אחרי ששביתת הנשק נכנסה לתוקף. חייו לא היו נטולי סכנות, עם זאת: הוא כמעט נהרג כמה פעמים כשתקלות התגלו בתפקוד מטוסים שבחן, אך נחלץ בזכות מיומנות, תושייה ומהירות תגובה.






















עידן החלל
לאחר שברית המועצות הקדימה את ארצות הברית בשיגור לוויין לחלל, הקימה ארצות הברית את סוכנות החלל – גוף אזרחי שאחת ממשימותיו הראשונות הייתה לשגר אדם לחלל. לאחר בחינת אפשרויות שונות הוחלט כי טייסי החלל הראשונים ייבחרו משורות טייסי הניסוי הצבאיים. 110 טייסים שעמדו בדרישות הגיל (עד 35), הגובה (עד 1.82 מ'), ההשכלה (תואר אקדמי) וניסיון הטיסה (1500 שעות במטוסי סילון) זומנו לבדיקות רפואיות ונפשיות מקיפות ומתישות. ב-9 באפריל 1959 הכריזה נאס"א על בחירתם של שבעת האסטרונאוטים הראשונים לתכנית "מרקורי" – חלליות זעירות המיועדות לאדם אחד בלבד.

לאחר שהתבשר כי נבחר לטיסה הראשונה, הגביר שפרד את קצב האימונים וההכנות. כדי להפחית מעט מהלחץ, לא הודיעה נאס"א באופן פומבי מי נבחר לטיסה הראשונה, ורק מסרה שזה אחד מהשלושה: גלן, גריסום או שפרד. מועד השיגור שנקבע היה 24 במרץ 1961, אבל ועדת מומחים שמינה הבית הלבן לפקח על נאס"א קבעה שהתאריך הזה מוקדם מדי והזהירה ששיגור בלי הכנות נוספות יהיה "ההלוויה היקרה ביותר שאי פעם נערכה למישהו".

בלית ברירה דחו בנאס"א את השיגור בחודשיים, וכך הפסידו שוב נקודת ציון היסטורית. ב-12 באפריל הפתיעה ברית המועצות כששיגרה אדם לחלל. יתרה מזאת, יורי גגרין השלים הקפה של כדור הארץ בחללית וסטוק-1, בעוד טיסת מרקורי הראשונה תוכננה להיות תת-מסלולית – כלומר החללית רק תגיע לגובה החלל ותצנח מיד חזרה, בלי כניסה למסלול סביב כדור הארץ.

להמשך הכתבה