הגמילה הדיגיטלית שלי

עמית נויפלד









ביום שישי האחרון פתחתי לראשונה את הנייד אחרי שבוע במהלכו הייתי בגמילה מכל סוגי המסכים. מאחר ואני בחופשה במדינה שאת שפתה איני דובר, גם לרדיו וךעיתונים שנקרו בדרכי לא היתה משמעות אמיתית, כך שלמעשה התנתקתי לחלותין מכל ערוצי המידע הידועים. בתוך כמה רגעים גיליתי את תוצאות הבחירות לראשות מפלגת העבודה (בסיבוב ראשון)  את העובדה שפוליטיקאים ישראלים מתקשים לקרוא את החלטת אונסקו באנגלית (או מתעקשים לעוותה על מנת לצבור נקודות בקרב מצביעים), וכמובן את הסערה הנוכחית בכל הנוגע ל"הדתה" (בהחלט סיפור מרגיז).  

כמו ללא מעט אנשים, גם לי יש דעה לתרום בנוגע לכל אחד מהנושאים, ועדיין, לאחר שעניתי לכמה הודעות וואטסאפ מחברים ושני מיילים דחופים כיביתי הנייד בשלווה והלכתי לעשות דברים אחרים. שתי סיבות הביאו אותי להימנע מלהצטרף לחגיגה: הראשונה נובעת בפשטות מן העובדה שאני עדיין בחופשה, ומכאן שיש לי דברים דחופים יותר לעשות, כגון: לאכול, לישון, לרבוץ על החוף או להשתכר מטרבריצה – משקה עשבים מקומי שמכיל בין-40 ל-90 אחוזי אלכוהול, תלוי באיזה בית הכינו אותו באותו יום. השניה מעט מעורפלת יותר ונוגעת לאופיה של הרשת החברתית (ואולי אף התקשורת המודרנית בכללותה), הממהרת להכתיר "נושאים בוערים", לדוש בהם עד כלות במשך ימים ספורים, ואז להשליכם הצידה לטובת חדשים, לאחר שכילו את פוטנציאל הזמן אותו הם יכולים לשאוב מן הגולשים/צופים. מיותר לציין שמעט סערות אינטרנטיות הצליחו לכופף ולו עציץ במציאות, ועוד פחות מכך לשכנע אנשים באמצעות טיעונים רציונליים להזיז את דעתם ביותר מאשר מילימטרים ספורים. סיבה שניה זו, יחד עם העובדה שלמיטב זכרוני לא העברתי יום אחד בשש השנים האחרונות מבלי להיות צמוד למסך המחשב או הנייד לפרקי זמן ארוכים (כולל בחופשות), הביאה אותי לנצל את החופשה בקרואטיה לטובת התנתקות גמורה מכל סוגי המדיה השונים.

להמשך הכתבה