גם על פי פסיקות בתי הדין לעבודה: תפקיד הגברים לפרנס; תפקיד הנשים לגדל את הילדים

ד"ר יפעת מצנר-חרותי
הכתבה בחסות 











פסיקות בתי הדין לעבודה על פי סעיף "זכויות הורה" מחזקות את התפיסות שלפיהן תפקיד הגברים הוא לפרנס ותפקיד הנשים לגדל ילדים, כך עולה ממחקר חדש שפרסמה עו"ד ד"ר יפעת מצנר-חרותי, מהתכנית ללימודי נשים ומגדר לתואר שני באוניברסיטה. "תפיסה זו מקבלת ללא עוררין את הדרישה של עבודה בשעות ארוכות, באופן שמקשה מאד על אימהות ואבות להצליח לשלב בין עבודה למשפחה", היא טוענת.
בעוד שהעיסוק בקונפליקט בין משפחה לעבודה אינו חדש בשיח המשפטי והחברתי בישראל, ההתמקדות באבות נעדרת כמעט לחלוטין. עד לאחרונה נתפס הנושא כבעיה שהיא בעיקרה של אימהות, על רקע ההנחה הרווחת שהן אלו שמשלמות את מחיר השילוב בין עבודה בשכר לבין טיפול בילדים ועל כן, הדיון הציבורי, כמו גם החקיקה והפסיקה בנושאי אפליה בעבודה על רקע מין והורות, עסקו בעיקר בחסמים שעומדים בפני אימהות עובדות בשוק העבודה. לדבריה של החוקרת,  הקונפליקט של אבות עובדים לשלב בין מחויבויותיהם המשפחתיות למחויבויותיהם התעסוקתיות אמור להיות רלוונטי לא פחות. "לא מפתיע לגלות שתביעות בודדות בלבד הובאו לבתי הדין לעבודה על ידי אבות שטענו כי גם הם, ולא רק אימהות, זכאים ליהנות מזכויות הוריות מסוימות המוגדרות בחוק שוויון הזדמנויות בעבודה או בהסכמים קיבוציים", אמרה.
במחקר, המתבסס על ניתוח סעיף 4 ב'חוק שוויון הזדמנויות בעבודה' שכותרתו "זכויות הורה", בחנה ד"ר מצנר-חרותי את התביעות שהגישו אבות על בסיס הסעיף וכן את פסקי הדין המעטים שניתנו עד כה בנושא על ידי בתי הדין האזוריים ובית הדין הארצי לעבודה. מניתוח החוק והפסיקות עולה, כי החוק מציב תנאים נוספים לאבות, אך לא לאימהות, שרוצים להשתמש בזכויות השונות המצוינות בחוק.
מהניתוח עולה כי האחריות לטיפול בילדים היא בראש ובראשונה של האם, ללא כל קשר למצבו התעסוקתי של האב. כך למשל, בתי המשפט קבעו כי אב יכול לעבוד יום עבודה מקוצר רק במקרה שאשתו גם עובדת, ולא משתמשת בזכות זו. בקרב נשים אין זה המצב: לאישה קיימת הזכות ליום עבודה מקוצר גם אם בעלה סטודנט, מובטל או אינו עובד מכל סיבה אחרת. "הממצאים מצביעים על הסטריאוטיפים וההבניות החברתיות שעולות מטענות התובעים ומהחלטות השופטים. גם אם האב אינו עובד, האישה היא עדיין זו שנדרשת לשלב בין הבית לעבודה", אמרה.
לדבריה, הפסיקות מעידות למעשה על היררכיה סמויה: האבות יכולים לרצות להיות שותפים פעילים בגידול ילדיהם, אבל על פי פסקי הדין, זה לא חלק הכרחי בתפקידם, בניגוד לנשים, שכחלק מתפקידן צריכות לשלב בין עבודה בשכר לטיפול בילדים, "נשים הן אלו שצריכות לדאוג לילדים ולבית בעוד שהאחריות לפרנסת המשפחה מוטלת בעיקרה על גברים. כך, לדוגמה, אבא טוב נמדד לא על פי הזמן שהוא מבלה עם משפחתו אלא לפי היכולת שלו לפרנס את משפחתו", אמרה.
לתפיסתה, המקור לבעיה הוא המקום ההולך וגודל שתופסת העבודה בחיינו, גם על חשבון המשפחה, כשהאבות הם לא היחידים שמשלמים על כך את מחיר. לדבריה, נשים שרוצות להתקדם מעודדות, גם על ידי בתי המשפט, לחקות למעשה את דפוסי העבודה "הגבריים" ולעבוד שעות רבות, גם על חשבון הטיפול במשפחה. "בעוד שחופש העיסוק מוגדר כזכות יסוד בישראל, הזכות להורות התפתחה בפסיקה והיא מתמקדת בעיקר בזכות להוליד ילדים ולא בזכות לגדל אותם. דרישות העבודה בישראל הופכות טוטאליות יותר ויותר, בעיקר בכל הקשור לשעות עבודה - מלבד האפשרות להיעדר מהעבודה במצבים יוצאי דופן שקשורים להבאת ילדים לעולם ולטיפול בהם בחודשים הראשונים לחייהם או כאשר הם חולים, החוק בישראל כמעט ולא עוסק בשילוב המתמשך בין הורות לעבודה", אמרה.
הפתרון לבעיה, לטענתה של עו"ד ד"ר יפעת מצנר-חרותי, טמון בתיאוריה ובפרקטיקה. "ראשית, עלינו להבין באופן מורכב ואותנטי את המתח, על מנת שנוכל לגבש מדיניות אפקטיבית שתוביל לשיפור מצבם של הורים עובדים. ברמה הפרקטית, חשוב שבתי המשפט יבינו כי יש להם חלק בלתי מבוטל בשינוי או שכפול נורמות חברתיות, ובאמצעות תביעות נוספות של אבות ואימהות יוכלו לבחון מחדש נורמות  מגדריות שנתפסו עד כה מובנות מאליהן. רק כאשר יוכח, בין היתר, שאבות  רבים משלמים מחיר אישי ומשפחתי כבד כתוצאה מנורמות  אלה, עשוי להתממש הפוטנציאל  להתאמתן למציאות חייהם של הורים עובדים שמהווים את רוב כוח העבודה בישראל", סיכמה.