ילדי חופש
אריאל קרס










הקיץ מעבר לפינה, ואין כיף גדול יותר מלשחק בחוץ, ללכת יחפים, לרוץ על חוף הים, לבנות ארמונות בחול אייטם שכותרתו "הפריט שנמצא כמעט בכל בית ומסכן את חיי הילדים שלכם".

מה לומר, נבהלתי. הכותרת גרמה לי מיד לחשוד בכל כלי הבית שלי – אחד מהם עלול בכל רגע להרוג לי ילד. עוד בטרם קראתי מילה מהכתבה ניסיתי לדמיין מי מהם יבצע את מעשה הנבלה. נזכרתי שהאיי-רובוט באמת מסתובב כבר כמה ימים בצורה חשודה ליד החדר של הגדול, ושהכיסא המשרדי חורק בכעס בכל פעם שאחד הילדים משנה לו תנוחה. בלב פועם נכנסתי ללינק: "מחקר חדש ומפחיד גילה כי בשנים האחרונות נפגעו 17 אלף ילדים בארה"ב כתוצאה ממשחק עם חוטי ההפעלה של וילונות ותריסים".

לקחתי נשימה עמוקה ושחררתי את המיקסר מלפיתת החנק. תודה לאל. אין לי בבית חוטי הפעלה של וילונות ותריסים. ילדיי ניצלו, לפחות לעת עתה. מצד שני, יש לי דלתות. כעת נדרכתי שוב. לאחרונה דיווחה מועצת הבטיחות הלאומית של ארצות הברית שבשנה האחרונה נפצעו 44,676 ילדים מתחת לגיל 14 מדלתות. אכן, החיים הם סכנת נפשות.

 

תקרית דיפלומטית עם קנדה

החרדה ההורית אינה יודעת גבולות. לאחרונה אירחנו בביתנו שני נערים חביבים מקנדה, במסגרת של חילופי משלחות נוער. מאחר ואנחנו חיים בבית קטן מאוד (משיקולי הורות איטית), סידרנו לנערים מגורים נוחים בחדר אחר בקיבוץ, שנמצא במרחק של לא יותר מחצי דקה הליכה מביתנו הקט. למשך שעתיים הכול התנהל על מי מנוחות, אך אז גילו הורי הילדים הקנדים שאנחנו לא משגיחים עליהם באופן אישי בשנתם. מיד קמה מהומת אלוהים שכמעט הביאה לניתוק היחסים עם ידידתנו שמעבר לים. רק לאחר משא ומתן מתיש עם ההורים ההיסטריים ושיחות טלפון לקלגרי שבקנדה, הגענו להסכם שביתת נשק – בני בן ה-15 יישן איתם באותו חדר ואילו בת זוגי תישן בחדר הסמוך (!) שמא יקרה אסון בלתי צפוי (הם קורים כל הזמן, מומלץ לישון עם עין אחת פקוחה) או שחלילה אחד הנערים יחוש צמא. החיים חזרו למסלולם.

מובן שלא היה כל סיכון בהותרת הילדים לנפשם לישון בחדר קרוב. למותר לציין כי הנערים הקנדים עצמם דווקא נהנו מאוד מהחופש הקטן שזכו לו ללא השגחה מתמדת של מבוגרים. הסכנה היחידה, התברר, הייתה לנפשם העדינה והחרדה של הוריהם.

 

סכנות הקיץ

להלן מקבץ סכנות המרחפות, לפי אתר וואלה!, מעל ראשי ילדינו בכל עת, אך בעיקר בחגים וחופשות: סכנת הרעלה מחומרי ניקוי (כולם מנקים כל הזמן לפני החג); נפילות מחלונות פתוחים (כולם מאווררים את הבית); אגוזים (עם הבהרה מתבקשת: "אם המרקם של החרוסת חלק לגמרי ואין חשש לשברי אגוזים – מותר"); מדבירים (רעיל); שיפוצים (זהירות – כאן בונים!); כוויות (מהבישולים והטיגונים הבלתי פוסקים); טביעה בדליי מים ובגיגיות (!) וכמובן מהמרחב הציבורי כולו. גם בנסיעות וטיולים הסכנות רבות: "חשוב לתכנן בקפידה את הטיול ולבחור במסלול המתאים למשפחה ולילדים מבחינת תנאי השטח ומבחינת אורך המסלול והאקלים, ולהימנע מהתייבשויות, מכות חום, טביעה במאגרי מים ונפילה מצוקים". בהחלט – חייבים להיערך בהתאם. חופשות בצימרים ומלונות הן בכלל הליכה על הקצה – בדקו הכול לפני שאתם מגיעים כדי שלא תצטרכו לתבוע אחר כך: "האם בצימר יש קומת גלריה? האם בבית המלון דלת חדר האמבטיה ננעלת באופן אוטומטי? האם ניתן לנעול את דלת היציאה למרפסת חדר האירוח?".














Charles Atamian, Children by the Sea

 

חששו של הדוד סם

באמריקה, כצפוי, מתעקשים להוביל את המחנה. לאזהרות הרגילות מוסיפים שם גם הנחיות שיישומן ייאלץ אותנו ללמד את ילדינו לרחף – למשל, להיזהר מחול או ממשטחים כמו בטון ואספלט, כלומר לא ללכת לחוף הים ולא לשחק כדורסל בחופשה (אני מניח שהם מחריגים "דשא" רק כי ברור לכל שבין העלים הקוצניים נחבאים יצורים ארסיים, ואף הורה בדעה צלולה לא יאפשר לילדו לדרוך על המשטח הירקרק והמסוכן). נשמע כמו שיגעון אובססיבי, אבל מדובר ב"מומחים" בעלי שם המפרסמים את האזהרות במגזינים להורים, ששותים את דבריהם בצמא (אך לא ישירות מהצינור).

מומחה אחד כזה הוא ד"ר קארל נוימן (חבר ה-AAP, האקדמיה האמריקאית היוקרתית לרפואת ילדים), שממש דורש מכם לא ללכת לחוף הים – דבר שאנשים נוטים לעשות בקיץ. ד"ר נוימן מספר כי ילדים המשחקים בחול נוטים לחלות יותר מילדים שסתם הולכים על החול. כלומר, חפירה בחול מעלה את הסיכון לחלות, וכמו כן כיסוי הגוף בחול או כל פעולה אחרת שמערבת חול – למעט דריכה עדינה. חול זה רע. ללכת יחפים? רחמנא ליצלן. אוי לאוזניים שכך שומעות. אסור.

להמשך הכתבה